איוב: פרק א'

איוב – פרק א'

איוב הוא צדיק, אדם ישר וסר מרע. הוא מבורך בהרבה בנים זכרים, מבורך אישית וגם כלכלית. הוא עשיר ביותר ומכובד, בעל יחסים חמים בין בני המשפחה.

איוב אף מקריב עולות כמספר ילדיו למען הסר ספק, פן שמא חלילה ילדיו עשו משהו רע.

שטן= "לשוט", לשוטט ביקום ולהגיד לה' מי עושה רע.

ה' אומר לשטן שאיוב הוא הצדיק האידיאלי, השטן מנסה לסכסך, השטן אומר שאין פלא שהוא ככה – החיים שלו מדהימים ואתה הגנת עליו, סכת בעדו וכשהכל בסדר – ודאי שיהיה צדיק.

אסונות:

בקר – יילקחו בשבי è אנושי.

צאן – אש מהשמיים è שמיים.

גמלים – נלקחו על ידי הכשדים (בבלים) è אנושי.

ילדים – בית התמוטט עליהם è שמיים.

מהקל לכבד, יש כאן מבנה כיאסטי בין תיאור האסונות לתיאור המצב של איוב. עוד זה מדבר וזה בא, גם כשנדמה שקרה העונש הנורא ביותר והאחרון, בא עונש נוסף ונורא יותר.

ואמלטה רק אני לבדי – צפיתי באסון ורק אני נשארתי לבשר, כך טוען העד לאסון שמראה על גודל האסון.

תגובת איוב: סימני אבלות וכפרה, ה' נתן וה' לקח, מברך את ה' בכל מקרה. גם כשהשם לא סך בעדו, הוא נשאר ירא ה'.
שורש מנחה- נ.פ.ל= למרות הנפילות, נופל על פניו.

שורש מנחה- ב.ר.כ= כשנדמה שאיוב "יברך" (יקלל את ה'), הוא מברך אותו באמת.

*לברך=לקלל, תיקון סופרים כדי שחלילה לא ייפגע כבוד ה'.

סיכומים נוספים:

פס' 1-6 – תשובת איוב: תשובת איוב בסיומו של הספר בפרק מ"ב היא תשובה קצרה,
ירמיה משווה את נביאי השקר לאלו שגרמו לבני ישראל לעבוד עבודה זרה, שהם הרחיקו את
ירמיה – פרק כ' מאת פלורה ויניצקי   נביאי אמת נביאי שקר בראשות ירמיה, לחזור
דילוג לתוכן