דברים: פרק כ' – חוקי מלחמה

כל הפרק דן בחוקי מלחמה, נושא שאינו מופיע כמעט בחוקי עמים אחרים. חוקי המלחמה בפרק באים להגביל את הלוחמים, להתחשב באדם, בין שהוא מישראל, ובין שהוא אויב.

ההכנה לקרב:

על פי פס' 4, אלוהים הולך עם העם למלחמה. כנראה שנוכחותו מסומלת ע"י ארון הברית, הפרק כולו כתוב בסגנון של הטפה, הבאה להרגיע את הפחד מן המלחמה, ולעורר את הביטחון המוחלט של הלוחמים באל.

יש כאן גם דברי עידוד מפי הכהן, העידוד לא בא ללבות שנאה כלפי האויב, אלא להפיח ביוצאים בטחון בצדקת המלחמה. מופיע כאן מוטיב מקראי נפוץ וידוע שעיקרו: עדיפות האמונה על כוח הזרוע.

המשוחררים מן הקרב:

המלחמה באויב היא חובה כללית המוטלת על כל אדם מישראל בן 20 ומעלה, יש ארבעה סוגי אנשים המשוחררים מן הקרב:

  • מי שבנה בית חדש ולא חנכו.
  • מי שנטע כרם ולא חללו.
  • מי שאירש אישה וטרם נשא אותה.
  • וכמו כן כל הפחדנים, היראים מן המלחמה.

הסעיף האחרון שונה מכל קודמיו, שלושת הסעיפים הראשונים עוסקים במי שהתחיל דבר מה, ולא זכה לסיימו, ויש כאן עניין אישי. לעומת זאת, הסעיף האחרון בא למנוע רפיון ידיים בקרב הלוחמים.

חז"ל הבחינו בין "מלחמת רשות" ל"מלחמת מצווה", הראשונה היא למען הרחבת גבולות הארץ, מעבר למה שהבטיח ה' לאבות.

והשנייה היא מלחמה בתוך גבולות א"י, על מנת לשחררה מידי יושביה הכנעניים, או במקרה של התקפה של אויבים, שזוהי שעת חירום. שחרור אנשים מן הקרב אפשרי רק בזמן של מלחמת רשות. במלחמת מצווה מוציאים אפילו "חתן מחופתו".

מהלך הקרב:

תחילה יש לפנות לעיר נגדה נלחמים בהצעה לכניעה ותשלומי מס. רק אם אנשי העיר לא מקבלים את ההצעה, יש להילחם נגדם. יש להרוג רק את הזכרים "לפי חרב", ואילו הנשים והילדים יישארו בחיים, ואפשר לקחת מהם לעבדים.

פס' 15 – 18 מגבילים את החוק הנ"ל לערים רחוקות (מלחמת רשות) ואילו את תושבי הערים בתוך שטח א"י המובטחת (מלחמת מצוה) יש להשמיד באופן מוחלט: גברים, נשים, ילדים ואפילו הצאן והבקר.

ההצדקה לכך היא כדי למנוע את האפשרות ללמוד מהם עבודת אלילים.

איסור השחתת עצים בזמן מלחמה (19-20):

בימי קדם נהגו לכרות את העצים סביב העיר בזמן מצור, המחבר קובע כי יש לכרות רק את העצים הדרושים ורק עצי סרק (ללא פרי מאכל) כדי להימנע מפגיעה גדולה מדי בטבע.

סיבה תועלתית – "כי ממנו תאכל, ואתו לא תכרות" – אולי תזדקק לפירותיו אם יתארך המצור.

סיבה חינוכית – "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור?"

א. האדם מתקיים מעץ השדה.
ב. שאלה רטורית: האם העץ יכול להתגונן מפניך כמו אדם?
ג. כפיות טובה לכרות עץ שאכלת ממנו.

סיכומים נוספים:

כל שבע שנים חלה שנת שמיטה. זו שנה שבה לא מעבדים את האדמה. בשנת השמיטה,
פס' 1-6 – תשובת איוב: תשובת איוב בסיומו של הספר בפרק מ"ב היא תשובה קצרה,
ירמיה משווה את נביאי השקר לאלו שגרמו לבני ישראל לעבוד עבודה זרה, שהם הרחיקו את
דילוג לתוכן