ירמיה כ"ג, פס' 25-32

ירמיה משווה את נביאי השקר לאלו שגרמו לבני ישראל לעבוד עבודה זרה, שהם הרחיקו את העם מאלוהים ומן האמונה, שכן, הם שידלו אותם למרד אשר גרמו לחורבן וריחוק העם מהמקדש והאמונה.

"מה לתבן את הבר[?]" – כמו שאתם מבדילים בין אוכל (בר, חיטה נקייה, הגרעינים הכבדים והחזקים יותר מהתבן שמשמשים מאכל אדם) לפסולת (תבן, קש רצוץ, פסולת התבואה שלא ראויה למאכל אדם), אתם יכולים להבדיל בין נביאי האמת לנביאי השקר.

הוא גם נותן סימנים מי הם נביאי השקר:

  1. גונבים נבואות האחד מהשני ואת דרך ההבעה לעם.

 

  1. מומחים בתורת הנאום ויודעים לסחוף את העם בלשונם המליצית.

 

מספרים על חלומותיהם כאילו הם "נאום ה'", דבר ה'. מתעים את העם בשקריהם, לא יועילו – חסרי ערכים ויזיקו לעם.

סיכומים נוספים:

פסוק א': "דברי" - כל מקום בתנ"ך שכתוב "דברי" מדובר על דברי תוכחות (למשל "דברי
כל שבע שנים חלה שנת שמיטה. זו שנה שבה לא מעבדים את האדמה. בשנת השמיטה,
פס' 1-6 – תשובת איוב: תשובת איוב בסיומו של הספר בפרק מ"ב היא תשובה קצרה,
דילוג לתוכן