סיכום מלכים א': פרק כ"א – כרם נבות היעזראלי

שני קשיים בפסוק הראשון של הפרק:

  1. ייתור לשון, "יזרעאלי אשר ביזרעאל.
  2. אחאב אינו רק מלך שומרון, צמצום מלכות אחאב.

פרשנים טוענים שזאת על מנת להדגיש שנחלת האבות של נבות היא יזרעאל ושל אחאב היא שומרון.

  • נחלת אבות ניתנת למכירה רק כשאדם יורד מנכסו וזה זמני עד שנת היובל הואיל והאדמות שייכות לה', עמרי היה אבא של אחאב ושמרון שלו, לכן היא נחלת אבות אחאב.

 

הצעת אחאב לנבות יזרעאלי

גרסת ה"מספר המקראי": אחאב מבקש מנבות את נחלת אבותיו כי הוא קרוב לביתו וגם כי הוא רוצה לעשות שם גן ירק, אחאב יביא לו כרם אחר בתמורה או כסף לבחירתו. נבות מסרב מסיבה דתית, נחלת אבות, הנחלה שייכת לה', אחאב לא מעל החוק.

גרסת אחאב: אחאב מספר לאשתו איזבל שביקש מנבות את כרמו ואין נימוק לכך בתמורה לכסף או כרם ונבות סירב (גם ללא נימוק).

  • אחאב משמיט הנימוק לבקשתו, הוא משמיט את ערך ההצעה ומשנה את ערך הכרם לסתם כרם ולא מיוחד (נחלת אבות), הוא משנה את סדר ההצעה, קודם כסף ואז כרם, הוא משמיט את נימוק נבות לסירוב.

אך למה הוא משמיט דברים? הוא מלך, הוא רוצה להישמע חזק, הוא רוצה להישמע מתוחכם, סוחר ממולח, הוא רוצה להציג את נבות באור שלילי או שהוא מפחד שאיזבל תתעצבן עליו שהוא מקבל את הנימוק הדתי.

תגובת איזבל:

"אתה מלך בכלל?" היא מזלזלת בו.

פעולות איזבל להשגת הכרם (פס' 8-14)

איזבל שולחת מכתבים בשמו של אחאב לחורים (בני חורין, העשירים) בעירו של נבות, היא מבקשת מהם:

  • קראו צום – הכנה פסיכולוגית, קרה משהו רע, מניעת מרד.
  • הושיבו נבות בראש העם – להעמיד את נבות מול כל העם למשפט.
  • הושיבו 2 בני בלייעל (חסרי מוסר) נגדו שיעידו שברך ה' ומלך (אמור להיות קילל, תיקון סופרים, * 18 מקומות בתנ"ך שתיקנו בתוך הטקסט עקב חילול כבוד ה'.
  • ויסקלהו באבנים וימת.

 

איזבל היא נבל ברשות התורה, היא משתמשת בדין התורה (קלל ה' – דין מוות כשיש שני עדים לפחות) כדי להעניש את נבות, היא עושה זאת כדי להיראות בסדר בפני העם.

הזקנים גם יכלו לסרב, היא לא הייתה עושה להם כלום כי יגלו שהיא מתחמנת אותם, הם משתפים פעולה, הם לא מוסריים.

הפקודה בוצעה, אחאב פיזית יורד ועומד בכרם, "מעשה קניין".

 

תגובת ה':

ה' קורא לאליהו לומר לאחאב שני דברים.

  • "הרצחת וגם ירשת?"
  • "במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות, ילקו הכלבים את דמך גם אתה".

עונש של מידה כנגד מידה, אמנם האחראית למעשה איזבל, אחאב אשם כי:

  • אחאב ידע, "אני אתן לך את הכרם", זה היה אמור להדליק לו נורה אדומה, ואיך היא השתמשה בחותמו בלי להסביר למה?
  • ואם לא ידע, הוא אשם, הוא המלך.
  • ה' לא סתם מאשים, אחאב אשם.

 

פגישת אליהו – אחאב (פס' 20-26)

אליהו קנאי לתורת ה', אחאב מתריס אותו, אומר לו: "אה, מצאת אותי?", שום הבעת חרתה, אליהו עונה:

אתה מכור לעשות רע, כל הגברים אצלך ימותו, אין המשכיות, (משתין בקיר=זכר), (עצור ואזוב= כלוא וחופשי/ מי שבבטן ומי שנולד כבר), כל משפחתך תושמד כליל וביערתי אחריך.

"והיה ביתך כבית.." – ראיה היסטורית, אליהו אומר לו שכבר נענשו כל כך קשה, מוכיח עצמו ומחזק אמירתו.

אליהו גם מודיע לו שאיזבל תומת, "איזבל בחיל יזרעאל" (חומה או חלק ממנה).

יש כאן גמול לדורות, אחאב שומע העונש ומבין שעשה טעות, הוא מנסה לכפר על עוונותיו וה' משנה העונש מאישי לגמול לדורות בתגובה.

 

סיכומים נוספים:

אחאב מספר לאשתו איזבל את כל אשר עשה אליהו, ה"מספר המקראי" מבליט שהריגת נביאי הבעל
אחרי שלוש שנים מחליט ה' להפסיק את הבצורת והוא שולח את אליהו להיראות לאחאב ולהודיעו
אליהו בא ממשפחת התשבי/ ממקום הנקרא כך, מאזור הגלעד והוא נביא ("אשר עמדתי לפניו"), אין
דילוג לתוכן