מלכים ב', פרק י"ז

ישראל נכבשה,

פרשנות א: בני ישראל חטאו.
פרשנות ב: אי תשלום מסים.

הסבר ריאלי לחרבן שומרון (פס' 1-6)

"רק לא כ…", הושע חטא פחות מקודמיו לתפקיד, בתקופתו חטאו פחות, העגלים היו באזורים שנכבשו, לא היה מה לעבוד בכלל.

הושע נשלט על ידי מלך אשור, הוא עבד לו, הוא צריך לשם לו כסף, הוא מחליט למרוד בו, הוא לא משלם לו מסים וייתכן וקושר קשרים עם מלך מצרים. מלך אשור כובש אותם, מגלה אותם ומפזר אותם.

הוא עושה זאת כי:

  • שיהיו תלויים בו, נאמנים לו.
  • קושי בהתארגנות.
  • יעסקו בלשרוד.
  • הרתעה.

 

הסבר אחר, חטאים
(פס' 7-23):

הם עבדו עבודה זרה, ירשו חוקי ומנהגי דת העמים שכבשו אותם, בונים מזבחות, לאלים אחרים, ה' הזהיר אותם והם ממשיכים לחטוא, הם לא מקיימים אפילו את חוקי ה' וכו'.

יש כאן כתיבה סובייקטיבית, צבא השמיים, ניחוש העתיד ומולך, את שלושת הדברים האלו לא שמענו אף פעם, אלו חטאים של בית יהודה ולא של ישראל, ה"מספר" בכוונה עושה זאת, הוא מנפח להם תיק כדי להצדיק העונש הקשה.

חטאי בית ישראל היו "חטאים מצטברים", מרוב חטאים שהצטברו והצטברו בסוף זה מתפוצץ.

  1. ה' שולח לעם נביאים כדי להזהיר לפני הענישה, הוא ציפה שיבינו ויפנו לדרך הישר, הם ממשיכים לחטוא, יש כאן כפיות טובה.

כפיות טובה= כאשר המציאות שונה לגמרי מהציפיה.

  1. ה' גם מעלה אותם ממצרים, הוא מצפה שילכו בדרכו והם עובדים אלילים אחרים.
  2. "וילכו בחוקות הגויים אשר הוריש ה' מפניהם" – ה' מוריש להם את כנען והם עובדים אלילים.

 

עמי שומרון (החל מפס' 24)

מלך אשור מגלה מספר עמים לשומרון במקום היהודים, הם לא עובדים את ה"אלוהות המקומית", ה' שולח אריות להמיתם, מלך אשור שולח כהן ללמד אותם את החוקים (אסטרטג, רוצה שהם יודו לו).

כעת, הם יראים לה' וגם את האלילים שלהם, שילוב של שתי אמונות מנוגדות (סינקרטיזם), ה"מספר" מדגיש פתאום באמצע הפרק שהישיבה באזור שומרון זמנית כי שומרון שייכת ליהודים והם לא פה כי חטאו.

סיכומים נוספים:

אליהו בא ממשפחת התשבי/ ממקום הנקרא כך, מאזור הגלעד והוא נביא ("אשר עמדתי לפניו"), אין
במלכים ב' – פרק י"ח, פסוקים 13-16 למדנו על מסע סנחריב וכיבוש ערי יהודה. במקורות
מלאך ה' פוגע בחיילי אשור וממיתם, מלך אשור נוסג לאחור, היה מצור ונכשל, ירושלים במעמד
דילוג לתוכן