מלכים ב': פרק כ"א

מנשה חוטא

מנשה, בן חזקיה עושה הרע בעיני ה', הוא חוטא, הוא מפזר את הפולחן ומחדש את העבודה הזרה, בעצם הוא מבטל את הרפורמה הדתית של חזקיה אביו.

  • וישב ובין את הבמות (לאל הבעל, פיזור פולחן).
  • ויעש עשרה, ויעש בעל, פולחן צבא השמיים (פולחן לשמש, לירח ולכוכבים).
  • העביר את בנו באש (לאל המולך).
  • ועונן, וניחש ועשה אוב (עונן מלשון ענן, ניחש העתיד באמצעות עננים).
  • שם מזבחות אשרה, צבא השמיים בבית המקדש (עבודה זרה בבית המקדש).

 

מנשה חוטא ואף מגזים בחטאיו.

  • הוא מבטל את הרפורמה הדתית של חזקיה אביו.
  • הוא הכניס פולחן חדש.
  • הוא החדיר את העבודה הזרה לבית המקדש.

מנשה מושווה לאבותיו, הוא חוטא כמו אחאב ולא צדיק כמו חזקיה אביו, דוד, שלמה ואף משה.

ההיסטוריוגרף מזכיר פעמיים את העבודה בבית המקדש, זה מסעיר אותו.

  • "ובין מזבחות בשתי חצרות בית ה'".
  • "וישם את פסל…. בירושלים".

ומנשה נענש:

ה' מזהיר אותו ואומר שאם ילכו בדרך הישר, "רגלם לא תזוז מארץ ישראל" ואם יחטאו אז "הנני מביא רעה על יהודה וירושלים אשר כל שומעיו תצלנה שתי אזניו", עונש מזעזע וקשה.

ה' מדמה את עצמו לבנאי שמשתמש בקן ובמשקולת (מעין פלס), בודק בקפידה שקיר ישר, כך הוא יבדוק את יהודה וירושלים בדקדקנות אם מגיע להם עונש, הוא משתמש בשומרון כראיה היסטורית לבדיקה הקפדנית והעונש הקשה.

העונש יהיה כמו צלחת שמלקקים אותה והופכים אותה על פניה => השמדה מוחלטת.

ה' פשוט נוטש את יהודה וירושלים, שארית נחלה זו ננטשת. כל העמים "יעשו קציצות" מהעם היהודי, חטאים מצטברים גם, ה' מזהיר שהם חוטאים כבר מיציאת מצרים.

מנשה רצח דם נקי (חפי מפשע).

= העונש עוד לא מתממש.

 

מלכות אמון
(פס' 19+)

אמון היה חוטא כמו אביו מנשה, עבדיו קושרים תחתיו והורגים אותו, אמנון היה פרו-אשורי בניגוד לעבדיו, מסיבה פוליטית (ככל הנראה) הם רוצחים אותו.

עם הארץ (=החברה הגבוהה), מדכאים את המורדים ומחזירים את הסדר לממלכה, הם ממליכים את בן אמון, יאשיהו למלוך.

סיכומים נוספים:

במלכים ב' – פרק י"ח, פסוקים 13-16 למדנו על מסע סנחריב וכיבוש ערי יהודה. במקורות
מלאך ה' פוגע בחיילי אשור וממיתם, מלך אשור נוסג לאחור, היה מצור ונכשל, ירושלים במעמד
בפרק זה חזקיה מתואר כצדיק כדוד, הוא מלך משועבד למלך אשור. עם הכוח שבצדיקותו, חזקיה
דילוג לתוכן