עזרא: פרק א', פס' 1-8 – הצהרת כורש (538 לפנה"ס)

 

הפרסים כובשים את הבבלים. לכורש יש מדיניות שונה – אם תהיה נחמד לנתינך – תמלוך לזמן רב ותמנע מרידות, עצמאות דתית (בלבד).

ההצהרה מתפרסמת ישר בשנה הראשונה למלכות כורש בבבל.

קושי: ירמיהו טען שהגלות תימשך 70 שנים (ירמיה כ"ה, 11-12), אך מתחילת הגלות (586 לפנה"ס) ועד ההצהרה (538 לפנה"ס) עברו רק 48 שנים.

פתרון: "לכלות דבר ה' מפי ירמיה" = מדובר על הזמן מן הנבואה (605 לפנה"ס), אך עדיין עברו 67 שנים ולא 70, הפתרון הוא – מספר טיפולוגי.

תוכן הצהרת כורש:

  1. אתם יכולים לחזור לירושלים – אבל, רק אדם ששייך לעם ישראל ("מכל עמו").
  2. אתם יכולים לבנות שם את בית המקדש.
  3. לא כולם חייבים לעלות ("מי בכם"), אבל מי שלא עולה – חייב לעזור במימון בניית הבית).

3 דרכי אלוהות מוצגות כאן:

  • אוניברסלית – "אלוהי השמיים".
  • מקומית – "אשר בירושלים".
  • לאומית – "אלוהי ישראל".

כורש מחזיר להם גם את כלי המקדש. מדיניות כורש היא אוטונומיה דתית (בלבד!).

  • מדיניות זו הייתה כלפי כל העמים הכבושים, הוכחה לכך היא כתובת הגליל.

סיכומים נוספים:

  רקע לפרק: חלק קטן מן העם חוזר לארץ בראשות זרובבל (מנהיג חילוני) ויהושע בן
פס' 1-6 – תשובת איוב: תשובת איוב בסיומו של הספר בפרק מ"ב היא תשובה קצרה,
ירמיה משווה את נביאי השקר לאלו שגרמו לבני ישראל לעבוד עבודה זרה, שהם הרחיקו את
דילוג לתוכן