עמוס: פרק א', פס' 1-2

פסוק 1 של פרק א' מהווה כותרת לנבואות עמוס, ומוצגים בו מספר דברים:

  • שמו של הנביא: עמוס.
  • משלח ידו: נוקד (מגדל מקנה, צאן ובקר).
  • מקום מגוריו: תקוע (עיר בשטח ממלכת יהודה).
  • תקופת פעילותו הנבואית: ימי עוזיהו מלך יהודה וירבעם בן יואש מלך ישראל (733-769 לפני הספירה), כשנתיים לפני הרעש (=רעידת אדמה שפקדה את ארץ ישראל באותה תקופה).

בפסוק 2 יש לנו תקבולת נרדפת (כאשר צלע ב' חוזרת על הרעיון של צלע א' במילים נרדפות. כלומר, הן מביעות אותו הרעיון פעמיים(.

מציון ישאג = מירושלים יתן קולו, הם מביעים אותו רעיון.

בפסוק זה מופיע דימוי ה' השוכן בציון לאריה שואג, שקולו מטיל אימה על שומעיו ומשפיע על כל הארץ.

לדימוי זה יש שתי משמעויות:

  1. הדימוי רומז לפורענות שתחול בעתיד- שאגת האריה היא ביטוי לגערת ה' בקול גדול היוצאת ממעון קודשו בציון, השפעתה תהיה ניכרת בכל הארץ – מנעות הרועים ועד הכרמל והיא תביא לשממה וליובש גם ממקומות הפוריים, מכך משתמע שההרס שה' יביא בזעמו יהיה מוחלט ועל כל הארץ.
  2. השאגה ונתינת הקול הן דימוי להתגלות ה' לנביא: כפי ששאגת האריה מטילה אימה ולכן שומעה ייכנע לו – כך הנביא השומע את דבר ה' בהתגלות נאלץ להיכנע לייעודו כנביא בעל כורחו ולמלא שליחותו הנבואית שנגזרה עליו.

 

הנביא ימסור לעם את דבר ה' ששמע כדי להזהירו מפני הפורענויות ואולי כך יחזור בתשובה.

סיכומים נוספים:

ירמיה משווה את נביאי השקר לאלו שגרמו לבני ישראל לעבוד עבודה זרה, שהם הרחיקו את
ירמיה – פרק כ' מאת פלורה ויניצקי   נביאי אמת נביאי שקר בראשות ירמיה, לחזור
עַ֥ל נַהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם-בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת-צִיּֽוֹן: לאחר שהגיעו לגלות, לבבל (עיראק), הם
דילוג לתוכן