עמוס: פרק ד', פס' 1-16

חטאי הנשים העשירות בשומרון
(פס' 1-3)

עמוס פונה בקטע זה אל נשות שומרון העשירות אשר סימלו בעיניו את השחיתות של החברה בישראל.

"פרות הבשן" – כינוי גנאי לנשות שומרון המתוארות כפרות שמנות ובריאות בשר (אזור הבשן ידוע בפרותיו השמנות), ייתכן ובוחר דווקא במטאפורה זו כי הוא בעל מקנה, הוא רועה צאן.

עמוס מצפה שבני האצולה יקשיבו לו למרות שהוא פונה אליהם לכאורה בכינוי אירוני המעורר גיחוך הואיל והעם לא מבין זאת כלעג, זה היה נורמטיבי לכנות אנשים בשמות חיות (כמו חולדה).

החטא: נשות שומרון נאשמות בכך שהן עושקות את עניי העם, רוצצות (גזלות, מדכאות ולוחצות) אותם על ידי בעליהן, ובכסף שנלקח מן העם בכוח ובדרכי רמייה הן מממנות את היין שלהן.

העונש: הנביא מדגיש בשבועת ה' שהעונש לא ישתנה, הנה ימים באים (עוד מעט המצב עומד להתהפך) ותושלכו לגלות אשור בתנאים לא נוחים (721-722 לפני הספירה).

  • זהו עקרון של מידה כנגד מידה, כמו שהביאו לכם היין, ככה ה' יביא לכן עונש. האויב יצליח להיכנס לעיר כי לחומה פרצים, כל הנשים הרעות יושלכו ההרמונה (ככל הנראה שם של מקום רחוק).

 

חטאי העם
(פס' 4-11)

 

עמוס מציג באירוניה שטקסים פולחניים לא רק שלא מטהרים אותם, אלא גם מעצימים את פשעייהם. הם כל כך מתאמצים להביא בקר וזבח, מעשרות אבל זה לא עוזר להם כל עוד הם חוטאים חטאים מוסריים – פשיעה!

אך עם זאת, אין כל חטא והבאת קורבנות, עמוס אינו מאשים את העם בזה, הוא רוצה לטעון כי הפולחן אינו העיקר בעבודת ה', אלא ערכי המוסר והצדק צריכים להיות חלק בלתי נפרד מאורח חייהם.

ה' מונה 7 מכות שיביא על העם כדי להחזירו למוטב, הן מופיעות באופן מדורג מהקל אל הכבד ולאחר כל מכה חוזר הביטוי "ולא שבתם עדי נאות ה'" המדגיש שמטרת המכות היא להחזיר את העם בתשובה (הם פשוט לא לומדים לקח, פשוט ממשיכים וממשיכים לחטוא).

המכות: רעב, בצורת אדמה, פגעים חלקאיים, ארבה, דבר (מחלה), חרב (הפסד בקרב), חורבן (כמו סדום ועמורה).

 

סיכומים נוספים:

  רקע לפרק: חלק קטן מן העם חוזר לארץ בראשות זרובבל (מנהיג חילוני) ויהושע בן
פסוק 1 של פרק א' מהווה כותרת לנבואות עמוס, ומוצגים בו מספר דברים: שמו של
ירמיה משווה את נביאי השקר לאלו שגרמו לבני ישראל לעבוד עבודה זרה, שהם הרחיקו את
דילוג לתוכן