הנביאים מנסים לשכנע את העם לא להתייאש, הואיל ולייאוש סכנת התבוללות – עוד סיבה לייאוש היא החטאים של האבות ותלונה על עונש שניתן לאבות, על הגמול לדורות.
העונש בעבר: "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תכהנה" – האבות אוכלים פירות לא בשלים, והבנים מרגישים זאת בשיניהם – הם בעצם נענשים, גמול לדורות.
הגמול ישתנה: "הנפש החוטאת, היא תמות" – גמול אישי.
נימוק: כי נפש האב ונפש הבן לי הנה. = כולם שווים בעיניי, אף אחד לא ייענש על חטא של אחר.
הוא מדגים זאת על 3 דורות: האב הוא צדיק, הבן חוטא והנכד שוב צדיק.
מתואר אדם צדיק, 10 מעשים כנגד עשרת הדברות. רובם מעשים מוסריים, דינו – צדיק, חיו יחיה – גמול אישי.
והנה מתואר אחד רשע, בדיוק ההפך – אחד לאחד, (הבן שלו) והוא ייענש על חטאיו – גמול אישי.
ונכדו הצדיק מתנהג בדיוק כמו סביו, לא ימות בעוון אביו, חיו יחיה – גמול אישי.
"בן לא יישא בעוון האב, ואב לא יישא בעוון הבן".
