אנטיגונה / סופוקלס – סיכום מעולה לבגרות

ראשית המחזה הקלאסי אנטיגונה הוא במבוא.

מבוא (הרקע לעלילת המחזה אנטיגונה)

למלך ולמלכה נולד ילד בשם אדיפוס. ההורים קיבלו נבואה שהבן יגדל, ירצח את אביו ויתחתן עם אמו.
ההורים מסרו את הילד לרועה כדי שיהרגו את הילד. הוא ריחם על הילד ומסרו למלך ולמלכה בארץ אחרת.

אדיפוס גדל וקיבל נבואה שהוא יהרוג את אביו ויתחתן עם אמו. הוא החליט לעזוב את המקום כדי שהנבואה לא תתממש. בדרך, הוא פגש מלך ופרשים שתקפו אותו.

אדיפוס הרג את כולם ונאמר לו שהמלכה – האלמנה יושבת בעיר "תבי" ומי שיתחתן איתה יהא המלך השליט.
כדי להתחתן עם המלכה, יש לפתור חידה, והיא הייתה: "מי מתחיל את יומו על ארבע, ממשיך על שתיים ומסיים עם שלוש? – נשאלה על ידי מפלצת הספינקס.

אדיפוס פתר את החידה והתחתן עם המלכה. נולדו להם ארבעה ילדים: אטאוקלס, פולינקס, אנטיגונה ואיסמנה.
לאחר מספר שנים, פרצה מגפה בעיר, אדיפוס אמר שמי שיואשם – יענש. נביא אמר שהמגפה פרצה בשל העובדה שאדיפוס שרצח את אביו, נשא את אמו ולהם ארבעה ילדים.

אדיפוס העניש עצמו על ידי עיוורון והגלה את עצמו. הוחלט ששני הבנים ישלטו בעיר לסירוגין,  אטאוקלס ימלוך ראשון.
כשמגיע זמנו של פולינקס לעלות למלוכה, אטאוקלס מסרב לוותר על הכס. פולינקס מתחתן עם נסיכה מעיר סמוכה ושמה ארגוס, ובכך מגייס את צבאה להילחם באחיו ועיר הולדתו.

שני האחים נהרגים. הדוד קריאון, אחיה של אמם, יוקסטה, אשת אדיפוס, עולה למלוכה. מנקודה זו – מתחילה עלילת המחזה.

 

פרולוג (פרו – לפני, לוג – האירועים)

(הפרולוג הוא מעין אקספוזיציה. כולל את האירועים שהתרחשו מחוץ לעלילה שמתרחשת על הבמה.)

בפרולוג מתקיים דו-שיח (דיאלוג) בין האחיות איסמנה ואנטיגונה. אנטיגונה מיידעת את אחותה על החוק שחוקק דודן, קריאון, לפיו אטאוקלס יזכה לקבורת מלכים ואילו פולינקס לא ייקבר וגופתו תיזרק למאכל עופות טורפים וכלבים. מי שיפר את הצו – יסקל באבנים.

אנטיגונה מודיעה לאחותה שתקבור את אחיה בכל מחיר. כי הוא אחיה – קשר המשפחה קשור לכל. בהמשך, אנטיגונה מצדיקה את המעשה שלה בנימוק דתי וטוענת שמכבדת את האלים, ולכן מותה יהיה קדוש.

צו האלים קובע שיש לקבור את המת. איסמנה עונה לאחותה שהיא פוחדת מהשלטון. הן נשים – חלשות!

רק שתיהן נותרו מבית אדיפוס. אנטיגונה אמנם אמיצה, אך גאה מדי ואומרת לאחותה שגם אם תרצה בעתיד להשתתף איתה במעשה, היא לא תיתן לה. מזלזלת באחותה.

לאנטיגונה לא אכפת שכולם ידעו את תכנונה לעשות כן.

הקהל נמצא במתח, אי ודאות, מכמה סיבות:

  1. האם מה שאנטיגונה שמעה בדבר החוק לאי קבירת פולינקס הוא נכון?
  2. האם מותר לקריאון לחוקק חוק הנוגד את חוק האלים?
  3. איזה חוק גובר על השני? חוק המלך או שמא חוק האלים?
  4. האם אנטיגונה אכן תבצע את המעשה?
  5. מי צודק, קריאון או אנטיגונה?

הקהל מצפה שבמהלך המחזה, יתבררו התשובות.

 

פרודוס (שיר כניסת המקהלה)

המקהלה נכנסת לתיאטרון ונעמדת על האורקסטרדה ולא יוצאת עד סיום המחזה.

תפקידי המקהלה:

  • לקשר בין התמונות בדרך אמנותית, שפה ציורית, מטאפורית.
  • מיידעת על זמן ומקום ההתרחשות ואו על אירועי העבר.
  • המקהלה מייצגת את מנהיגי העם, קולו של העם!
  • תפקיד מוסרי – חינוכי, מוסר לקהל את הלקח של המחזה.

בפרודוס, המקהלה גם היא מציגה את הרקע, האקספוזיציה לעלילת המחזה, הרקע לכניסת המלך קריאון. היא מייצגת את העם ושואלת שאלות בסיום הפרודוס, מדוע קריאון נתן ההוראה לכנס את העם.
העם, הצופים, נמצאים כעת במתח כדי לשמוע מה בדברי קריאון.

 

תמונה ראשונה, נאום קריאון והודעת השומר

קריאון נכנס לבמה ומסביר מדוע כינס את מנהיגי העם. הוא מסביר את חוקיות השלטון והיא בזכות קרבת הדם. הוא דודו של המלך הקודם, אטאוקלס, לכן זה הוא תורו למלוך. ההסבר מרמז על כך שקריאון אינו בטוח בתמיכת העם.

קריאון בעצם מבקש את נאמנות העם.

קריאון מסביר מיהו מנהיג טוב לתפיסתו, ראשית – נאמנות למולדת היא מעל הכל, גם מעל אינטרס אישי. על המנהיג לדאוג לביטחון המולדת.

אסור למנהיג להעדיף קרובים, חברים או קרובי משפחה, על פני טובת המדינה. לכן, חוקק החוק שאטאוקלס יקבר בכבוד וגופתו של פולינקס תיזרק למאכל כלבים ועופות טורפים. מי שיעז לקבור ולהתאבל עליו – דינו מוות בסקילה.

קריאון מוכיח שהוא לא נותן הטבה לקרובי משפחה, הרי פולינקס הוא בן אחותו. המקהלה, שקודם לכן אמרה לקריאון שזכותו לחוקק כל חוק, תומכת כנציגי העם בקריאון. הוא מבקש מהם תמיכה כי הוא בטוח שהם עלולים להפר את החוק בתמורה לכסף.

לפתע מגיע שומר ובחשש רב מספר לקריאון שנשלח על ידי חבריו השומרים לבשר על כך שנעשה טקס קבורה לגופת פולינקס. תגובת המקהלה היא שאולי האלים גרמו לכך.

האמירה מפורשת שהאלים אומרים שיש לקבור מתים –
תגובת קריאון סותרת את הכרזתו כמלך דמוקרטי לכאורה ומקשיב לאחרים.

הוא נחשף כתקיף כאשר תוקף את המקלה ואומר שהאלים לא רוצים לקבור בוגד. הוא מפרש את חוק האלים.

זהו המשגה הגורלי, הטעות הטראגית של קריאון. הוא תוקף את השומר ומתגלה כגאוותן ונוקשה שרק הוא צודק ומציב אולטימטום בפני שומר: אם לא ימצא את הפושע – הוא יתלה.

 

אודה (שיר המקהלה) 1 – שיר מזמור לאדם, גדולת האדם

האדם מסוגל לגבור על הטבע, להשתמש בכוחות הטבע לדרכיו. האדם מתגבר על מחלות, ממציא תרופות. אבל, האדם איננו נצחי, הוא לא כמו האלים! אדם שגאוותו מוגזמת מרגיש כל יכול ומחוקק חוקים שמשתמעים שהוא משווה יכולתו לאל. אדם זה חוטא כחטא ההיבריס = חטא הגאווה.

חטא ההיבריס= כאשר אדם חוטא במעשה המשווה אותו לאל גם כשלא בכוונה, אבל לא מוכן להודות בטעותו. העונש הוא מוות או סבל שווה ערך למוות.

 

תמונה שנייה, העימות בין קריאון ואנטיגונה

התמונה מציגה את הקונפליקט המרכזי במחזה, הנושא המרכזי. קונפליקט בין חוק המלך לחוק האלים ובפרשנות של שני הגיבורים הטראגיים אשר חוטאים בהיבריס.

השומרים מביאים את אנטיגונה כאשמה בקבורת אחיה, פולינקס.

קריאון איננו מאמין שבת משפחתו תפר את פקודתו. לכן, הוא בודק את אמינות השומרים, השומר אומר כי תפסו אותה בשעת המעשה והיא הודתה בו.

קריאון פונה לאנטיגונה ונתן לה הזדמנות לסגת. הוא שואל אותה אם אכן הפרה את הפקודה.
היא לא מכחישה. הוא שואל אותה גם אם היא ידעה על הפקודה והאם למרות הידיעה ביצעה את המעשה.

אנטיגונה בגאווה ושחצנות עונה לקריאון שהיא העזה להפר את החוק כי זה חוק מלך ולא חוק אלים.
חוקי מלך חולפים, שלא כחוקי האלים הנצחיים. אנטיגונה אומרת שהאלים איתה, הם לא יכעסו עליה.
היא יודעת שאם תמות, היא בחרה במוות ואת זמן מותה.

היא גאה במעשה שלא הואיל והיא מביאה את אחיה למנוחת עולמים. אנטיגונה חוטאת בחטא ההיבריס בכך שהיא מפרשת את חוק האלים, פועלת בשמם ובוחרת את מותה.

אנטיגונה מתחצפת לקריאון.
קריאון מאשים את אנטיגונה בזלזול בכבוד אחיה המת בכך שנותנת להם יחס – שווה.
היא לא מסכימה עם קריאון. אומרת שמטרתה לאהוב, היא באה מתוך אהבת אחים ובטוחה שאחרי המוות, האחים סולחים זה לזה.

קריאון אינו מסכים עם אנטיגונה שכל העיר חושבת כמוה ומפחדים לומר לו. קריאון מאבד עשתונות. הוא רואה בהתנהלותה כפגיעה אישית. מאשים בלי הוכחה גם את איסמנה בהשתתפות במעשה.

כאשר מביאים את איסמנה ומאשים אותה במעשה, היא מודה באשמה (למרות שלא התערבה במעשה ואף התנגדה בתוקף). אנטיגונה בגאוותה, לא מוכנה שאיסמנה תשתתף, איתה באשמה כי לא רוצה לחלוק איתה את הכבוד.

בעיני אנטיגונה, המוות יביא לה כבוד ותהילה. קריאון חושב ששתיהן ירדו מדעתן. אחת כעת ואחת מלידתה.

בניסיון נוסף להציל את אחותה, איסמנה מזכירה לקריאון שאנטיגונה מאורסת לבנו, הימון.
הוא עונה לה במטאפורה, בנו ימצא תלמים אחרים לחרוש אותם. נותן לנשים משמעות מינית בלבד. מזלזל בקשר שלהן.

 

אודה 2 – שיר לגורל המשפחה

הגורל הרע של בת אדיפוס ומשפחתו. עקב חטא ההיבריס וגאוותנות, משלמים מחיר כבד, מחיר דמים. יש כאן דוגמא מדוע משפחה נענשת.

האודה היא בעלת מסר של אזהרה, של גורל מר של משפחה שממשיכה בהתנהגות שמביאה לה אסון.

 

תמונה שלישית, הקונפליקט בין הימון וקריאון

הימון, בן קריאון, מגיע לארמון והמקהלה שואלת שאלה רטורית היוצרת מתח, האם הימון יתקוף את אביו קריאון על כך שמוציא להורג את ארוסתו, אנטיגונה? קריאון משיב: בעוד רגע תהיה תשובה.

הימון מיידית מביע נאמנותו לאביו. קריאון בטוח שהימון מסכים איתו, מתלהב ואומר שבנים צייתנים מראים על יכולת השליטה של האב.

בן שאינו צייתן לאביו הוא זרע מקולקל. קריאון שמח שבנו נוהג בחכמה ולא מאבד שכלו בגלל הנאות מאישה.

קריאון מוכיח להימון שהוא תפס את אנטיגונה בשעת מעשה. הוא אומר שמלך/ מנהיג שלא שולט בביתו, לא יכול להנהיג ממלכה.

המקהלה מצדיקה את קריאון. היימון מפתיע ואומר שהצלחת קריאון חשובה לו, הוא יודע שהוא משכיל, אבל! הוא לא מחובר לעם כמוהו. הימון אומר לקריאון שהעם תומך במעשה של אנטיגונה (הימון לא מדבר על החוק שאסר לקבור את פולינקס). הימון אומר שהעם מבין שאנטיגונה פעלה מתוך אהבת אחים. היא ראויה לכבוד על כך שמנעה מכלבים ועופות לאכול את גופת אחיה האהוב.

הימון אומר שאדם חכם יודע להתאים עצמו למציאות, להבין שטעה וכדמוגמא הוא נותן 2 משלים:

  1. משל העץ בסערה: עץ גמיש בשעת סערה מתכופף, ולאחריה נשאר שלם.
  2. משל הספינה: בשעת סערה מקפלים המפרשים ואז הספינה שטה על הגלים. אם המפרשים מתוחים, התורן נשבר, הספינה מתהפכת.

שני המשלים הם בקשה לקריאון שיתגמש בעונש.

קריאון, בכעסו על הימון, מקלל אותו ומפשיל אותו, טוען שהוא עבד של אישה ולא מסוגל לחשוב לבד. הימון מתחנן בפני אביו שינהג בחכמה ואילו הוא מגיב בכעס ורוצה להמית את אנטיגונה בפני הימון. הימון אומר שאם הוא אכן יעשה זאת, יהיה מוות נוסף! הימון יוצא בכעס.

המקהלה מזהירה את קריאון בהחלטתו להרוג מיד את אנטיגונה ואיסמנה.

קריאון "מקבל" עצתם ומחליט לא להרוג את איסמנה. אך משנה את עונשה של אנטיגונה לכליאה במערה.
נותן לה מעט מים ומזון ואומר בלעג שאם היא צודקת, האלים יצילו אותו. מתרץ ההחלטה בכך שהעיר לא תתלכלך בדם שלה.

אודה 3 – כוחה של אהבה (אפרודיטה)

אהבה מניעה את העולם. אהבה גורמת לבני אנוש להתנהל בחוסר הגיון. האהבה גורמת לעימותים בין משפחות וגורמת להפרת חוקים.

 

תמונה רביעית, אנטיגונה מובלת למערה

המקהלה מפנה תשומת לב הקהל לאנטיגונה המובלת אל המערה. אנטיגונה פונה באמירת רחמים אל הקהל (העם). בוכה על מר גורלה, על כך שלא תזכה לתהלוכת כלולות.

המקהלה מנחמת אותה שהולכת למותה שלמה גופנית, נראה לכאורה שאנטיגונה משנה דעתה ומתחרטת.

אבל! היא פונה למקהלה ואומרת שגורלה בדיוק כמו סיפורה של דינאה, בת טנטלוס שנכלאה כעונש בסלע, המקלה מעמידה אותה על מקומה ואומרת שדיאנה היא אלה בת אלים ואילו אנטיגונה היא בת אנוש.

היא אינה יכולה להשוות עצמה לאלה. השוואה זו מוכיחה שאנטיגונה ממשיכה לחטוא בהיבריס ולא משתנה. אנטיגונה מגיבה בזעם וחושבת שהמקהלה לועגת לה. מאשימה את גורלה המר בעונש, טוענת שלא מגיע לה למות.

המקהלה מציינת שאנטיגונה הפרה חוק, מתנהגת בקיצוניות – גאווה וחייבת להיענש ואנטיגונה ממשיכה לכעוס ולהאשים את היותה בת אדיפוס.

אנטיגונה מאמינה שעשתה מעשה נכון ולא חייבת הייתה לקיים חוק אזרחי, חוק מלך שנוגד חוק אלים.
אנטיגונה אומרת שאם לבסוף האלים ימצאו אותה כמי שפעלה לפי הצדק – מבקשת להעניש בסבל את מי שגרם העוול.

 

אודה 4 – כח הגורל

המקהלה מעצימה את כח הגורל ומסבירה שם אלים שפוגעים בחוקי האלים נענשים ומפרטת סיפורים דומים.

דבר זה מעצים את חטא ההיבריס של אנטיגונה המשווה עצמה לאלה.
אנטיגונה בתמונה זו מחדדת את היותה גאוותנית, עזת מצח, נחושה – אבל חוטאת בהיבריס.

 

תמונה חמישית – העימות עם הנביא טרסיאס

טרסיאס, הנביא העיוור (פיזית), מגיע לדבר עם קריאון. הוא יודע ומודה שטרסיאס תמיד ניבא נבואות אמת. טרסיאס בעבר ניבא לקריאון שהוא יהיה המלך.

טרסיאס פותח דבריו באזהרה לקריאון שהוא עומד בפני אסון. טרסיאס ניסה להקריב קורבנות, אך הן לא התקבלו כי הזביחות מטונפים מחלקי גופת פולינקס.

טרסיאס אומר לקריאון שעליו לשנות את החוק. עליו לקבור את פולינקס. אדם חכם יכול לשגות, להתחרט ולתקן.

טרסיאס מייצג את האלים. קריאון מנגד מגיב בכעס ומכפיש אותו – "עיוור רוחנית!". מקלל את הזקן ומאשימו יחד עם נביאים אחרים בשוחד. טרסיאס בתגובה מזהיר שעומד לנבא נבואה חמורה. קריאון לא מקשיב.

טרסיאס מנבא שבבית קריאון יהיה מוות.

אחד מילדיו ימות – גופה תמורת גופה וקריאון יהיה מקולל בעיר. טרסיאס יוצא. המקהלה מזכירה שטרסיאס אף פעם לא טעה בעבר.

בפעם הראשון, קריאון מודה ששדה ועלול להגיע אסון בשל גאוותו. המקהלה מייעצת לו לשחרר את אנטיגונה ולקבור את פולינקס וכמה שיותר מהר. קריאון אומר שכך יהיה.

 

פָיַן – שיר יציאת המקהלה

שיר הלל לאלים, במיוחד לדיוניסוס, אל הים. בתמונה החמישית התבררו לכאורה כל התשובות.
קריאון מקבל את עצת המקהלה והולך לשחרר את אנטיגונה ולקבול את פולינקס.
המקהלה מסכמת האירוע כשיר סיום, שיר הלל לאלים שהביאו לסיום נכון ולכן השמחה גדולה. המקהלה אמור לרדת מהבמה.

 

אקסודוס (יציאה)

באופן מפתיע, מגיח אדם לבמה ומספר על אסון שקרה לקריאון.
דבריו לא ברורים. תוך כדי דיבורו יוצאת אורידיקה, אשת קריאון, ושומעת שקרה אסון.
השליח מספר שקריאון הלך לקבור את פולינקס ואחר כך לשחרר את אנטיגונה (הפוך ממה שהמקהלה אמרה).

בדרך למערה, שמע בכי, של הימון, נכנס למערה ורעה שאנטיגונה תלתה את עצמה והימון, ארוסה, מחבק אותה.

קריאון פונה אליו והימון יורק על אביו בכעס ומנסה לדקור אותו. קריאון נסוג ולכן מפספס הימון ותוקע חרבו בו.
קריאון לוקח גופת בנו ואומר שהוא רצח את בנו, בגלל טעותו וגאוותו!

בינתיים, השליח מספר שהמלכה ששמעה על מות בנה התאבדה, נעצה חרב בבטנה.
תוך כדי שהיא מקללת קריאון. קריאון מסכם מצבו שבגלל גאוותו ועקשנותו גרם למוות משפחתו.
קריאון רוצה למות, המקהלה מנגד אומרת שטרם הגיע זמנו. העונש הוא הסבל והידיעה שעקב חטא ההיבריס הוא משלם מחיר כבד.

המחזה מסתיים בדברי המקהלה, מוסר ההשכלה לקהל, אישור הערכים של הקהל שחור האלים גובר על חוק האדם (המלך).
אין לפרש את חוק האלים! בני האדם חוטאים בגאווה, לא מקשיבים ומוכנים להודות בטעויותיהם. כאשר הם מבינים שטעו, זה רק בזקנתם, כשמאוחר מדי.

ללמוד את הסיכום, לא בהכרח מספיק. נמליץ לקרוא תשובה לדוגמא על המחזה הקלאסי אנטיגונה – בלחיצה כאן.

 

סיכומים נוספים:

הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
תקציר העלילה בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת
שאלה: בחר ברומן מתורגם בו מגיעה הדמות המרכזית למודעות עצמית. תאר מהו התהליך שבו מגבשת
דילוג לתוכן