אנטיגונה – תשובה מלאה לשאלת בגרות- מבנה הטרגדיה על פי אריסטו

 

כיצד עונים לשאלת בגרות על המחזה הקלאסי אנטיגונה? לפניכם דוגמא לתשובה לשאלת בגרות בספרות על המחזה הקלאסי:

שאלה: תפיסת הדרמה צמחה מתוך תפיסת אריסטו את הטרגדיה. הטרגדיה עפ"י אריסטו בנויה כתהליך המתחיל ב"נקודת מוצא", עובר ל"משבר" או "שיא" ומשם דרך "המפנה" אל "הפורקן". בדוק באיזו מידה מחזה אחד שלמדת הולם תבנית זו.

ולהלן התשובה המלאה לשאלה הזו כתשובת בגרות:

בחרתי לענות על המחזה הקלאסי, הטרגדיה "אנטיגונה" מאת סופוקלס העוסק בקונפליקט שבין חוק המלך לחוק האלים והפרשנות של שתי הדמויות הראשיות, הגיבורים הטראגיים, קריאון ואנטיגונה החוטאים בחטא ההיבריס.

הרקע לעלילה:

לאחר שהמלך אדיפוס, מלך תבי, מגלה שרצח את אביו והתחתן עם אמו, הוא מנקר את עיניו ויוצא לגלות כעונש.
שני בניו, אטאוקלס ופולינקס מולכים לסירוגין כאשר אטאוקלס מולך ראשון.

כשמגיע זמנו של פולינקס לעלות על הכס, אטאוקלס מסרב לפנות את מקומו.

לכן, פולינקס נושא לאישה את נסיכת העיר הסמוכה, ארגוס ובכך מגייס את צבאה.
הוא יוצא לקרב עם עיר מולדתו תבי ובראשם אחיו. שני האחים לבית אדיפוס, פולינקס ואטאוקלס נופלים בקרב. הצד ההודף, תבי, מנצח.

לאדיפוס לא נותרו בנים זכרים ולכן עולה למלוכה דודם, אחי אמם ואשתו של אדיפוס, קריאון.

קריאון מורה על צו לפיו אטאוקלס הגיבור יזכה לקבורת מלכים ואילו פולינקס שבגד בעיר הולדתו לא ייקבר וישאר מופקר למאכל עופות טורפים וכלבים – העובר על חוק המלך ייסקל למוות.

פרולוג:

מול שערי העיר תבי, מתקיימת שיחה בין שתי האחיות, בנות אדיפוס, אנטיגונה ואיסמנה.

אנטיגונה שואלת את אחותה אם שמעה בדבר הצו שחוקק דודן ואומרת לה שגם הוא נכון, היא תפר אותו ותלך לקבור את אחיה משתי סיבות:

בראש ובראשונה אהבת אחים, אך בנוסף – למען העלים.

לטענת אנטיגונה, חוק המלך קריאון נוגד את חוק האלים שמורה שחייב לקבור את המת.

והנה לפי מבנה הטרגדיה מפי אריסטו, נקודת המוצאהמשגה הגורלי, המעשה המביש, הטעות הטראגית שנעשתה כתוצאה מחטאא ההיבריס ויוביל את הגיבור הטראגי לסופו הדרמתי, טראגי.

המשגה הגורלי של קריאון, אם אכן כך נכון, הוא חקיקת חוק הנוגד את חוק האלים.

המשגה של אנטיגונה, אם אכן תעשה את המעשה, הוא הפרת החוק וכן פרשנות חוק האלים וטענתה שפועלת בשמם וחוטא בגאווה.
איסמנה מודיעה לאחותה שהיא משוגעת, היא לא יכולה לעשות זאת. הן נשים, "חלשות", הן הנותר היחיד מבית אדיפוס.

אנטיגונה אומרת שגם אם תרצה אחותה לחבור אליה לפעולה, לא תיתן לה להשתת, במעשה כדי שהגאווה והתהילה תהיה שלה בלבד מפני שאיסמנה כך "בוגדת" בה.

מרגע זה, הקהל נמצא במתח, חוסר ודאות מוחץ וזה מה שירתק אותו לעלילה.
הקהל מצפה לגלות במהלך המחזה את התשובות לשאלות הבאות:

  1. האם קריאון אכן חוקק החוק?
  2. האם אנטיגונה אכן תעשה את המעשה?
  3. מי צודק, קריאון או אנטיגונה?
  4. מה גובר על השני, חוק המלך או חוק האלים?
  5. אם אכן אנטיגונה תפשע, האם קריאון ימית את אחייניתו?

הדרך לפיתרון השאלות הוא התהליך הזה, התהליך מנקודת המוצא אל הפורקן שהגה אריסטו והמעשה המביש שיוביל את הגיבור הטראגי אל סופו הטראגי, המר.

פרודוס – שיר כניסת המקהלה

מתפקידיה של המקהלה בטרגדיה היוונית העתיקה הוא לייצג את זקני העם, הקהל וכן לענות על שאלות, לקדם העלילה, לספר אירועי עבר וכן העברת הרעיון בדרך אמנותית.
המקהלה עולה לאורקסטרדה שעל יד הבמה ושרה על גדולת העיר ושמחה על הניצחון על צבא ארגוס.
המקהלה מספרת שקריאון ביקש לכנס את העם להכרזה.

תמונה ראשונה – נאום קריאון וכניסת הזקיף, השומר

קריאון מספר על הצו שלו, חוק המלך, לפיו אין לקבור את פולינקס והעובר על החוק ייסקל למוות.

הוא מסביר שהוא בגד. קריאון גם מסביר מדוע הוא המלך, קשר דם למלך הקודם ומבסס אמונו בקרב העם מחשש להפרת החוק. והרי פתרנו כבר שאלה אחת – החוק הוא אכן קיים.

לפתע, נכנס הזקיף אל הבמה, שומר, ומספר שמישהו הפר את הצו, הוא פחד להודיע על כך לקריאון אך נשלח מטעם השומרים לבשר לו את הבשורה המרה.

קריאון מתפרץ ומיד טוען שהשומרים משוחדים ושכל עוד לא ימצאו את האשם – הם נחשבים לאשמים והם יענשו! קריאון חושב שהוא צודק בכל מחיר.

חטא ההיבריס= כאשר אדם חוטא במעשה המשווה אותו לאל גם כשלא בכוונה, אבל לא מוכן להודות בטעותו. העונש הוא מוות או סבל שווה ערך למוות.

  • בין כל שתי תמונות קיימת אודה, שיר מקהלה שמקדם את העלילה.
    בשאלה זו, אין צורך ממשי בתיאור האודות, אך ביניהן הסברים וחידודים לעלילה. אסביר כל אחת בקצרה.

אודה ראשונה – גדולת האדם

האדם הוא כל יכול, הוא חזק, הוא הכל, אבל! הוא לא ברמת האלים. האדם הוא בן תמותה ואינו נצחי, רמז מטרים לכך שחוק האלים גובר על חוק המלך לכאורה.

תמונה שנייה – עימות בין אנטיגונה לקריאון ובין האחיות, אנטיגונה ואיסמנה

שומרים מכניסים את אנטיגונה, אחיינית קריאון לבמה ומציבים אותה בפניו. הוא לא מאמין שבת משפחתו מרדה בו ושואל אותה אם אכן עשתה את המעשה, הוא נותן לה האפשרות להתחרט.

היא מנגד, אינה מכחישה זאת ומתגאה במעשה.

אנטיגונה אומרת לקריאון שהוא עבר על חוק האלים, שהיא פועלת בשמם ומאהבה לאחיה פולינקס.

מתפתח עימות חריף בין אנטיגונה וקריאון, כאשר אנטיגונה מייצגת את אלים וקריאון מייצג את המלך, כמובן.
הוא אומר שימית אותה כי אם לא ישליט סדר במשפחות, לא יוכל להשליט סדר בממלכה.

אנטיגונה יוצאת כנגד קריאון ויש הכפשות בין הצדדים. המקהלה מוסיפה, האם קריאון ימית את אנטיגונה, ארוסת בנו של קריאון, הימון?

כעת מתגלה שאנטיגונה היא כלתו של קריאון. הוא אומר שאכן יעשה זאת כי הוא ימצא שדות אחרים לחרוש, מחפיץ נשים ומתייחס אליהן כאל כלום.

איסמנה, אחות אנטיגונה, מובלת על ידי שומרים ומתחיל קונפליקט בין שתי האחיות בנוגע לשאלה האם איסמנה שותפה לעבירה או שלא. איסמנה אומרת שלקחה חלק במעשה ורוצה למות עם אחותתה, שכן לא ישאר לה כלום בחיים.
אנטיגונה לא מסכימה. קריאון אומר ששתיהן משוגעות, האחת מלידה והשניה מרגע זה. קריאון מחליט להמית את שתיהן.

אודה 2 – שיר לגורל המשפחה

הגורל הרע של בת אדיפוס ומשפחתו. עקב חטא ההיבריס וגאוותנות, משלמים מחיר כבד, מחיר דמים. יש כאן דוגמא מדוע משפחה נענשת. האודה היא בעלת מסר של אזהרה, של גורל מר של משפחה שממשיכה בהתנהגות שמביאה לה אסון.

תמונה שלישית – עימות בין קריאון לבנו הימון

הימון נכנס לבמה, נראה לכאורה שתומך באביו וקריאון מברך את בנו ואומר שאין כמו בנים צייתנים. הימון מחל לפתע לפרוץ בשני משלים בנוגע לחוק אביו.

  1. משל הספינה – קפל המפרשים בשעת סערה כדי שלא תתהפך, פרוש המפרשים בגאון במים שקטים.
  2. משל הברוש – עץ מתגמש בסערה ומזדקף בגאון לאחריה.

הימון אומר שעל קריאון להתגמש ולא להעניש אותן, לטענתו – העם עם אנטיגונה, כדי שלא ימרדו בו עליו להירגע לעת עתה.

קריאון משתגע ומותרס, חושב שכולם נגדו ואומר שהוא עבד של אישה וימית אפילו את ארוסתו מול עיניו! הימון אומר שאם היא תמות, יהיה מוות נוסף! הימון יוצא מהבמה בזעם.

קריאון מחליט להעניש את אנטיגונה בלבד ולא בסקילה, אלא בידוד במערה, מוות כואב יותר.

מתרץ זאת בדך שדמה לא ילכלך את העיר. קריאון חוטא בחטא ההיבריס, חטא הגאווה, הוא חושב שכולם נגדו ומדמה עצמו לאלים, משווה כוחו איתם.

קריאון בדרך לשיא המשבר. הרי תחילת הכאב והסיבוך שכן דרכו לסופו הטראגי, קרובה מתמיד.

אודה שלישית – כוחה של אפרודיטה, אלת האהבה

אהבה מניעה את העולם וגורמת לאנשים לפעול בטפשות.

בעצם מראה לנו עד כמה חזקה אהבת הימון ואנטיגונה שגורמת לנו להבין איך הימון יכול לצאת כנגד אביו, וזאת למען ארוסתו.

תמונה רביעית – אנטיגונה מובלת למעורת קבורתה

אנטיגונה נראית מתחרטת לכאורה, אומרת שאבוי לה, כולם נגדה וצוחקים עליה.

אבל! ממש לא כך הוא הדבר! היא אומרת שאם תמות, מותה יהיה קדוש ולמען האלים.

היא פעלה בשמם ולמענם והם יסלחו לה וכן אחיה, פולינקס שפעלה בחירוף נפש לכבודו וכן אטאוקלס שכיבדה ממיתו, יסלחו לה לאחר מותה.

היא משווה את עצמה לדינאה, בת טנטלוס שגם נכלאה במערה.
משווה עצמה לאלה בת אלים ובכך חוטאת בחטא ההיבריס. המקהלה מעירה לה שהיא לא אלה והיא מנגד טוענת שלועגים לה.

אודה רביעית – כח הגורל

המקהלה מעצימה את כח הגורל ומסבירה שם אלים שפוגעים בחוקי האלים נענשים ומפרטת סיפורים דומים.

דבר זה מעצים את חטא ההיבריס של אנטיגונה המשווה עצמה לאלה. אנטיגונה בתמונה זו מחדדת את היותה גאוותנית, עזת מצח, נחושה – אבל חוטאת בהיבריס.

תמונה חמישית – טרסיאס הנביא, שיא המחזה

אל הבמה נכנס נביא, "עיוור פיזית" שתמיד אמר דברי אמת וכן המקהלה מוסיפה שאף ניבאה לקריאון שיעלה ביום מן הימים למלוכה.
טרסיאס אומר שיש בעיה ושהחוק שחוקק קריאון נוגד את חוק האלים.

קריאון "משתגע", הוא אומר שהנביא משוחד, אפילו לבן אדם אמין! הוא יוצא נגדו בתוקף!

טרסיאס מאיים בנבואה קשה וקריאון מלגלג, טרסיאס אומר שאסון נורא יקרה לקריאון על חטאו – לא יהיו לא צאצאים, הוא יראה מוות קשה וימות מושפל כאויב העם.

ולהלן השיא- הנה השיא שכן אנו רואים שהכל עומד "להתפוצץ" לקריאון בפנים.

קריאון מתהפך! הוא מבין שטעה ושואל את המקהלה מה לעשות

– זו היא נקודת המפנה במחזה, קריאון בפעם הראשונה מודה שטעה ומכאן גם חלק ההכרה בטעות. המקהלה מורה לו לשחרר קודם את אנטיגונה ואז לקבור את פולינקס.

פא-יאן
המקהלה שרה ואנו חושבים שנגמר המחזה, חושבים שגילינו את כל התשובות אך..

באקסודוס
לפתע נכנס שליח ומודיע שקריאון, עשה ההפך מהמקהלה (קודם קבר את פולינקס) וגילה שאנטיגונה התאבדה. ה
ימון ניסה להרוג את קריאון ולבסוף התאבד.

גם אשת קריאון, אורידיקה התאבדה ואמרה במילותיה האחרונות שקריאון אשם בכל

והנה קריאון ואנטיגונה הגיעו לסופם הטראגי בשל המעשה המביש שלהם, נקודת המוצא.

ולהלן דברי סיום המקהלה: "חוק האלים גובר על חוק המלך, אין לחטוא בחטא ההיבריס, אדם מגלה בינה בזקנתו" – > להלן הפורקן, הקתרזיס, הזיכוך, כעת קיבלנו מענה לכל השאלות שבמשך כל המחזה חיכינו להן. המבנה של אריסטו הולם הטרדיה במידה מאוד גדולה שהודגמה לעיל.

לסיכום, הגיבור הטראגי חוטא בהיסריס ועושה משגה, נקודת המוצא, עובר למשבר ולכאב הקשה, משם לשיא, שעובר למפנה ומשם לפורקן – אישור הערכים, תחושת זיכוך והקלה, פורקן המתח והרגשות של הקהל. כעת האמת נתגלתה.

 

סיכומים נוספים:

ראשית המחזה הקלאסי אנטיגונה הוא במבוא. מבוא (הרקע לעלילת המחזה אנטיגונה) למלך ולמלכה נולד ילד
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
תקציר העלילה בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת
דילוג לתוכן