ביקור הגברת הזקנה – פרידריך דירנמט

המחזה מספר על קלייר זאחנסיאן ששבה לעיר מולדה, גילן, שאותה עזבה לפני כ-45 שנים. הביקור של קלייר בגילן משמח את תושביה שכן כלכלת העיר מתמוטטת באופן מסתורי ואילו הסובבים אותם שופעים בפוריות ובשגשוג. קלייר נודעת בעולם כבתור האישה העשירה ביותר ועובדה זו מפיחה תקווה בתושבי העיר.

כל העיר נערכת לקראת בואה של הגברת הזקנה והמיליארדרית. על איל, ידיד נעוריה, הוטלה המשימה לסייר עמה בעיר ולעורר בה רגשות חמלה. על מנהיגי העיר להתחנף אל קלייר בתקווה שהעיר תזכה במיליונים.

אפשר לראות כי העיר בדרך לשפל ובהתדרדרות מהירה במדרון לפי התיאורים בתמונה הראשונה שבה יושבים ארבעה אזרחים עם בגדים קרועים ותחנת הרכבת כולה מוזנחת, קירות נטולי חלונות ולוח זמנים קרוע. הרכבת לא עוצרת.
קלייר בולמת את הרכבת מוקדם מן המתכונן וזה מוביל לשרשרת אירועים בה כל אנשי העיר מנסים להרשים אותה באופן כושל במיוחד.

קלייר אכן מבטיחה לאזרחי גילן מיליארד לשיקום העיר אך בתנאי אחד: מותו של איל. כאן הקוראים למדים שקלייר פותחת את מסע הנקמה שלה בשובה לעיר הולדתה בתקווה לקבל מעט צדק על עוול שנעשה לה בעבר.
עמה היא נושאת פמלייה של משרתים, בעלים ממוספרים, פנתר שחור וארון קבורה המסמל את מותו הקרב של איל.
קלייר חוזרת שוב ושוב על אותו המשפט "אני אחכה", היא תחכה למותו של איל כי היא יודעת שתושבי העיר יהרגו אותו בתמורה להרמת הכלכלה הרעועה.

המחזה עוסק בשאלות רבות שקשורות לערכי החברה. לאדם אין מחיר ובכל זאת בגדו בו הגילנאים, מכרו את חיו, את מצפונם, את יושרם בתמורה לכסף.
הקונפליקט שמוצב שנינו במחזה הנ"ל הוא בין הערכים המוסריים אל מול הכס,. תאוות הבצע, החומריות נגד חיי אדם, חברות, אחווה, מצפון, יושר וערכים נעלים כמו צדק.

הדמויות וניתוחן

קלייר: הגברת הזקנה, המיליארדית, הייתה תושבת בגילן בעבר. סולקה בבושת פנים מגילן לאחר שהשמיצו אותה. איל הכניס אותה להיריון והתנער מהאבהות בכך שהעיד בבית המשפט שקלייר שכבה עם שני שיכורים ובכך הכתים את שמה וגרם לה להפוך לזונה. בבית הבושת היא פוגשת בגבר עשיר שמתאהב בה, הגבר מת והיא יורשת את המיליארדים שלו. היא לא שוכחת מה איל ואנשי העיר עשו לה. היא קונה את מפעלי העיר גילן וגורמת לעיר להיכנס לחובות עצומים בכדי שיזדקקו נואשות לכספה. היא שבה לעיר כבתור התקווה האחרונה של אנשי העיר ואז מציעה אולטימטום – תרצחו את איל, תקבלו את הכסף. קלייר רואה את אנשי העיר המתיימרים להיות נאורים והיא אומרת "אני אחכה". קלייר צולחת את תוכניתה.

איל: אהוב נעוריה של קלייר. האהוב על כל אנשי העיר. התכחש לאבהותו בזמנו. איל גרם לקלייר לנטור לו טינה כל השנים הללו ולהפוך למי ומה שהיא. הוא נועד להיות ראש העיר הבא אך כאשר אנשי העיר מבינים שהוא הטרף של קלייר, הם לא מונעים ממנה את רצונה. הוא נרצח בשל תאוות הבצע והיעדר ערכים ומוסר. איל הוא דוגמה למה שכסף יכול לעשות לאדם. איל התכחש לאבהותו כי רצה להינשא לבת של החנווני, שהיו במעמד סביר לעומת קלייר הענייה. הצלחת התהפכה על פיה וקלייר כעת העשירה ואיל הוא העני.

מוטיבים

קלייר באה עם הפמלייה שלה:

שני גורילות – רוצחים שנידונו למוות ונקנו על-ידה בסכום עתק
רב המשרתים (שמתגלה כהשופט במשפט שנעשה לה בעבר)
שני עיוורים, מסורסים, שמנים וזקנים שחוזרים זה על דברי זה (שני העדים שהעידו נגדה)
בעל מספר 7 שיוחלף ב-8 ואחר כך 9.
קלייר נישאת באפריון שהוצא ממוזיאון "הלובר" מה שמעיד על כך שהיא שולטת באומנות. נוסף על כך, זה מעיד שהיא שולטת בנשיאים ובמדינאים כיוון שהיא קיבלה את האפריון מנשיא צרפת במתנה. מי שנושא אותה על האפריון הם שני הגוריליות שבעצם זה מה שמעיד שהיא שולטת גם בעולם הפשע וקונה נידונים למוות.

היא מביאה עמה ארון קבורה בידיעה ובבטחון ששם תשכב גופת איל.
כלוב ובו פנתר שחור שלאחר מכן ניצוד ונהרג, כפי שיעשו לאיל. הפנתר מעיד על יצר הנקם הפראי שלה.
הרבה מזוודות שמעידות על עושרה הרב.
היא שולטת במשפט ובחוק מכיוון שקנתה את השופט והעדים.
היא שולטת בעולם החי והטבע מכיוון שמחזיקה ברשותה פנתר פראי ומסוכן ומגדלת אותו כחיית מחמד.
היא שולטת באהבה מכיוון שקנתה את בעליה ובכל מערכה מחליפה בעל. יחד עם זאת היא נותנת לבעליה שמות, מעיד על הגורל שקבעה להם, על הזהות שנתלשה מהם, זה שהם כנועים לה והיא שולטת בהם.

היא שולטת במוות כי מביאה עמה ארון קבורה שנועד לאיל.

  • בטקס קבלת הפנים היא אומר לשוטר "מוטב שתעצום שתי עיניים" – היא מתכוונת לכך שאפילו החוק יכנע לכסף.
  • לכומר היא אומרת "האם אתה נוהג לנחם את הגוססים?… גם את אלה שנידונו למוות?" וכשהכומר אומר לה שביטלו את גזר הדין (גזר דין מוות) אצלם היא משיבה "אולי ינהיגו אותו שוב" – מעיד על בטחונה המופרז שגזר הדין שנתנה לאיל יתקבל.
  • לרופא היא אומרת "האם אתה מכין תעודות פטירה?… כאשר מישהו נפטר?" ואומרת ברמיזה "בעתיד תקבע שהיה התקף לב".
  • למתעמל אומרת: "נפלא, השרירים האלה, האם כבר ניסית פעם לחנוק מישהו, עם הכוח הזה שלך?" כך היא רוצה להוציא את איל להורג.
  • איל צוחק למשמע דבריה: "חוש הומור מקסים יש לקלרה! אפשר למות מרוב צחוק מהלצות שנונות שכאלה!"" האירוניה היא שהוא אכן מת מהלצותיה אלה, אך לא מצחוק, וראש העיר לאחר רציחתו מכריז: "הוא מת משמחה".

מוטיב השתיקה – ראש העיר מבקש מאיל שישתוק, לאורך המחזה ובעיקר במשפט עצמו כולם שותקים. השתיקה מאשרת את הצביעות ואת ההתחמקות מהאמת האכזרית ומן האחריות. מוטיב הדיבור הכפול – משקף את ההיסחפות של אנשי העיר אחרי ההחלטה לנטוש את איל. במרדף אחרי איל בתחנת הרכבת, כולם חוזרים זה על דברי זה. את שיטת הדיבור הכפול רכשו בני העיר משני משרתיה העיוורים של קלייר. הדיבור הכפול מסמל את ההליכה כעדר עיוור אחרי הכסף והכוח. הדיבור הכפול מבטל את אפשרות המחשבה החופשית או ההתבוננות הנקייה מהשפעות של אחרים. כולם כרוכים זה בזה, וכשהשחיתות והאכזריות חודרים לעיירה, כולם נדבקים בהן.

מוטיב הצבע הצהוב ­– סמל מובהק לתאוות בצבע של העיר אשר רוכשים בהקפה על מותו של איל.

רכישת הנעליים – ההמונים רוכשים את הנעליים הצהובות כאשר הם קונים בהקפה, הרכישה מסמלת עדריות, אנשי העיר הם כמו עדר ורצים עיוורים אחרי הכסף.

הביקורת

הביקורת שמוצגת במחזה הינה התפוררות ערכי החברה כנגד תאוות הבצע. הכסף שולט באנשי גילן ולא הערכים. הם מוכנים למכור חיי אדם, את חברם הטוב, כפי שהם מכנים אותו ובן משפחה תמורת מיליארד. דבר בלתי נתפס הוא מחירו של איל, כסף, שכן, חיי אדם אינם ניתנים למכירה.

סיכומים נוספים:

השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
תקציר העלילה בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת
דילוג לתוכן