המפתח – יצחק בשביס זינגר


תקציר העלילה

בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת בעלה, סם, ומאז "החל העולם מתמוטט". בסי ננעלה בתוך עצמה ובתוך ביתה, הפכה לפרנואידית, בודדה, מגושמת ושאינה מודעת לעצמה.

היא נועלת את ביתה, משאירה פתקים בין הדלת למשקוף כדי לדעת אם מישהו נכנס, סוגרת תריסים ווילונות כדי שלא יציצו לה ונעולה בפני כל העולם.

היא החליפה מנעול כדי שלשרת לא יהיה מפתח נוסף ויוכללפרוץ לדירתה. אין לה ילדים ומשפחה, ואפילו לחשבונותיה היא לא דואגת. יציאה פשוטה לקניות לוקחת לה שעות רבות, והיא נראית מוזנחת מאוד. הרחוב נראה לה כג'ונגל פראי, והאנשים שודדים וזוממים נגדה, רוצים רק להרע לה.

יום אחד, בשובה מן הקניות, נשבר המפתח בחור המנעול.  זו היא נקודת המפנה בסיפור בה מתחילה בסי לעבור חשבון נפש חשוב.

בתחילה, היא בטוחה שזה סופה. היא ממלמלת משפט ביידיש, ומתפלאת שחזרה לשפת ילדותה. לאחר מכן, היא מחליטה שתחפש חנות לתיקון מפתחות. היא משאירה את שקית המצרכים ליד הדלת, בידיעה שהשכנים יגנבו את המזון. היא מתחילה לחפש, אך כל הזמן בראשה מחשבות – אין לה כסף, אין אפשרות לתקן ועוד. היא יוצאת אל הרחוב הפראי והאכזרי בעיניה, מצמידה אפה לחלונות הראווה אך לא מוצאת כלום.

לבסוף היא מתיישבת על מדרגות כנסייה, ושם מתחיל חשבון הנפש הממשי – לאחר תנומה קצרה, היא מתעוררת ומגלה שהארנק שלה נפל לצידה, אך איש לא לקח לה אותו. היא מביטה לשמיים ורואה ירח וכוכבים, לאחר שלא ראתה שמי ערב מזה שנים, בגלל שהיא מסתתרת כל הזמן. היא מתחילה לחשוב, שאם יש שמיים וכוכבים, אולי גם יש אלוהים? היא מנסה להתפלל ובתחילה לא זוכרת את התפילה.

היא מבינה שכל מה שקורה לה מגיע לה, כי לא האמינה באלוהים. לאחר מכן היא פוגשת חתול שחור, שפעם היה מפחיד אותה, ועכשיו מזדהה איתו כיוון שגם לו אין בית ואין לו מפתחות. היא חושבת לעצמה – איפה הייתי? מי הייתי? ומבינה ששגתה כל אותן שנים בהן היתה מסוגרת בתוך עצמה. אפילו מחשבה על נישואין שניים עולה בראשה בשובבות.

המפתח השבור פתח משהו בנפשה, שהיה נעול מאז מותו של סם. בבוקר היא מחליטה לקום וללכת לביתה בתחושה ש"בני אדם לא יניחו לי למות ברחוב".
הרחוב נראה לה פתאום שקט ורגוע, אנשים מחייכים, הגונים, הולכים לעבודה מוקדם. כשמגיעה בסי הביתה, שרת הבניין נדהם, לא מבין מה קרה לה.
היא אומרת שנשבר לה המפתח, ואז מגלה שלשרת היה מפתח נוסף, למקרה של שריפה. הוא פתח את דלתה, ואז יצאה השכנה ואמרה שהכניסה את מוצרי המזון למקרר שלה, כדי שלא יתקלקלו.

"הוי, אנשים טובים לא ידעתי ש…" אומרת בסי, ונשכבת בתשישות על מיטתה. בעוד השרת והשכנה משוחחים, מתחילה בסי לשקוע לעולם אחר, מרגישה כאילו היא תחת השפעת הרדמה.
היא שוקעת בהזייה, או מעין חלום, בו היא רואה את בעלה המת מגיע והם עפים יחד לעבר פרוזדור שבסופו אור שקיעה או זריחה, ולבסוף מגיעים למלון בו שהו בירח הדבש שלהם.
היא שומעת את בעל המלון אומר להם, כמו אז "אין צורך בשום מפתח. פשוט היכנסו ומזל טוב", וכך נגמר הסיפור.

בסי כנראה מתה, אך הספיקה לעבור תהליך חשוב לפני מותה.

האקספוזיציה בסיפור:

  • זמן– סמוך לשעה שלוש אחר הצהריים, בקיץ – המאה ה-20 ( טלפון,חוברות נאשיונאל ג'יאוגראפיק, כספת בבנק וכד').
  • מקום– דירה, בארה"ב- אף.בי.אי , נשיא בוושינגטון, פורטוריקני .
  • הדמויות – בסי פופקין (שם יהודי) (חמיצה- מאכל יהודי) בעלה – סם. זקנה  הגרה למעלה מ-30 שנה בדירתה השכורה.
    מצבה הכלכלי- טוב- כסף,מניות,תכשיטים,ניירות ערך,כספת בבנק.
    גופה  שמן, רגליה נפוחות, שעריה צבוע בפסים מכל הצבעים.
    כנראה  פרנואידית- חושבת שכולם נגדה,כולם רשעים ,ניסו לאנוס אותה, לגנוב את כספה,להוציא ממנה סודות   וכד'.
    לא סומכת על אף אחד,מפחדת שיפרצו לדירתה, מחביאה את דברי הערך שלה  ומנתקת את הטלפון.
    היא סנילית- לא זוכרת,איפה הניחה את חפציה.
    בסי מאמינה ברוחות ושדים. ביתה מוזנח בחדרי הבית יש עכברים מקקים וחולדות.  חלק מחפצי ביתה נשרפו מסיגריה.
  • התרחשויות – קונפליקט – בסי צריכה לרדת אל הרחוב אך בחלק זה היא מתוארת במלוא חרדותיה והסתגרותה מהמציאות החיצונית.
    על פי הבנתה שום אמצעים לא יועילו כנגד הרשעים . אבל  כדי לשרוד צריך לאכול,  וכדי לאוכל היא חייבת לצאת אל הרחוב  לכן,  לפני יציאתה עליה  להחביא  את חפצי הערך שלה.
  • השפה: הסיפור מתואר מתוך החוויה של בסי ולעיתים חורג המספר מעבר לזה  על מנת להוסיף אמינות.

עלילת הסיפור סובבת סביב בסי:

איפיון דמותה של בסי והסיבוך בסיפור

בסי פופקין, הדמות הראשית בסיפור מתוארת כאישה זקנה, בודדה, אלמנה מזה 20 שנה, מזניחה עצמה  שיערה  מגודל, זקנקן לבן, בגדים מרופטים, נעלים מרופטות. בסי חוששת מפני השכנים-פן יפרצו לדירתה, יגנבו, או יפזרו את חפציה. היה  זמן שהשכנים נהגו לפתוח דלתותיהם, להציץ אליה  וללעוג לדאגותיה.

בסי לא מדברת עם שכניה.  השכנים מבחינתה הם  אויביה בנפש "השרת ציפה לנפילתה". בסי לא בטחה באיש ולא נתנה מפתח לשרת.  החליפה את המנעול. פרנואידית.

בסי מאמינה  כי שדים, רוחות וכוחות רעים התאחדו כנגדה, הם שולטים בביתה ובה. אין מדובר בשדים ממש או בתופעות לא טבעיות, אלא באשה מבוגרת סנילית, על סף שגעון, ששוכחת היכן הניחה דברים (מצאה את בקבוק צבע השיער מתחת לכרית ואת סיר המרק בארון בגדים, את המשקפים מצאה בנעלים.)  בסי איבדה את אמונה באדם ועל פי תחושותיה האנשים בחוץ מתנכלים לה ומנסים להוציא ממנה סודות. רוצים לסחוט את  כספה. החלבן הפורטוריקני ניסה לאנוס אותה. השליח מהמכולת ניסה לשרוף את ביתה עם סיגריה וחברת ההשכרה ניסו להכניס עכברים ומקקים לביתה כדי לגרשה אחר 30.

בסי מנתקת קשר מהעולם היא מנתקת את הטלפון, לא משיבה למכתבים,לא עוקבת אחרי הרכוש והכספים  שהשאיר לה סם, בעלה, לא קונה עתונים.  לא מדברת עם איש כמעט ולא יוצאת מהבית, אלא רק לעיתים כדי לקנות מזון  וגם אז מדובר במבצע התגוננות.לא הולכת לרופא, כדי להתקין משקפי ראיה. לפני שיוצאת מהבית מחביאה את כספה, תכשיטיה ומסמכיה במזרן, בין הדלת למפתן, באח שאף פעם לא הדליקה, מתקינה סימני זיהוי (פתקאות), שמה מרק בחור המנעול, כדי שאי אפשר יהיה להכניס מפתח,  או מכשיר אחר.

הסופרמרקט על-פי בסי: סכנת דריסה ע"י עגלות רק השטן יכול היה להמציא את הסופרמרקט. תאורה מסנוורת.המדפים גבוהים מידי או נמוכים מידי.

כמו כן סביבת המגורים  מזוית הראיה של בסי הינה סביבה בה חלו שינויים במהלך השנים;  במקום מכולת יש סופרמרקט. לשכונה נכנסו כהי עור, איספנים, גנבים, זונות, יש רעש של מכוניות כיבוי אש, אמבולנסים. רעש רכבות , מסוכן לחצות כביש. החום הקשה  הלכלוך האבק צהוב ואדי סרחון. ברודווי נראית פראית–  ריח של פירות רקובים וצואת כלבים. בעלי-חיים מסתובבים בין האנשים, ילדים חצי ערומים מתרחצים במי ברז הכיבוי. קשה להכנס  למעלית ולצאת ממנה, או להכנס לסופרמרקט ולצאת ממנו, בגלל דלת  הכניסה.

 דמותה של בסי לאחר שנשבר המפתח – נקודת השיא  בסיפור

המפתח נשבר לשנים בדלת ביתה של בסי. –   במצוקתה חושבת בסי שהגיע  סופה ועכשיו תמות.  היא חוששת לפנות לשכנים ולשרת, שהרי הם רוצים בנפילתה. אין לה כסף, כי הוא מוחבא בתוך הבית, כיוון שבסי  לוקחת  איתה לקניות בדיוק את הסכום שהיא צריכה. בסי מחליטה לא למות בייסורים ולכן מחליטה לצאת ולחפש פורץ

(רמז מטרים לפריצת הדרך שהיא תעשה עם היציאה והחיפוש). היא מניחה ליד דלת ביתה את שקית המזון, והיה ברור לה שיגנבו אותה או שהחלב והחמאה יחמיצו. במצוקתה, חוזרת לדבר באידיש ונזכרת באמה.

אדם/שכן פתח עבורה את  דלת  המעלית, בסי לא ידעה, איך להודות לו, כי חשבה עדין שזו ערמה ואולי זה גנב. היא הולכת ברחוב בערב, לא רואה כלום, נצמדת לחלונות ראווה. עדין חשה, שכולם נגדה "כל כוחות הרוע חברו נגדי הלילה".  ברחוב  – המולה, כנראה הייתה  תאונה, אנשים באים לצפות, כי הם נהנים מאסונו .

עד עכשיו עיניה של בסי היו "עצומות" : היא התנתקה מן העולם ולא רצתה בקשר איתו.

השינויים שבסי חווה,(התעגלות הדמות) המפנה השינוי  וההתרה:

השעה שעת לילה בסי יושבת על מדרגות הכנסייה לנוח ונרדמת. ההתעוררות של בסי מסמלת את השתנותה, היא פוקחת עיניים בבוקר ורואה את העולם בצורה שונה. השהיה  והלינה של בסי  מחוץ לבית מאפשרת לה לראות באור שונה את העיר, הטבע והאנשים. עם  פקיחת העיניים יחסה לטבע משתנה–  בסי רואה ומגלה מה שלא ראתה זה מכבר –  ירח, כוכבים, שמים.  עיניה היו מושפלות עד כה וחלונותיה מוגפים בוילונות. היא ניתקה עצמה מהטבע ועכשיו, ברחוב, בלילה, היא מגלה אותו שוב.

רוחות רעננות נשבו מן האדסון; לעומת חום וסרחון "שתמיד" נשב משם. כוכבים חדשים צצו בשמים,  היא מסוגלת להבחין בשינויים ובחידושים. אם קודם שנאה את כל בעלי-החיים, חשבה שהם מפיצי מחלות, ובחתול שחור שוכן שד- סימן רע, עכשיו החתול השחור והרעב, שקרב אליה,  עורר בה אהבה אליו ורחמים, רצון לתת לו משהו. היא כבר לא חושבת רק על עצמה, היא מסוגלת לחשוב על הסביבה. כבר לא חוששת שישדדו אותה: הכושי שחלף על פניה לא שדד אותה. כשנרדמה והתעוררה מצאה את ארנקה שנשמט מידה, לצידה. לאוויר הבוקר כבר לא היה ריח רע, אלא ריח של עשב וקפה.  עם ההתעוררות היא

גם חוזרת להאמין באל רחום, לא עוד אל רשע. נזכרת במתים: בסם בעלה המת, בהוריה המתים, חוזרת לתפילה "שמע ישראל", מבקשת מחילה מהאל: ואומרת "אני ראויה לכל מה שבא לי". (עדין מאמינה ביסודות על טבעיים – ראתה פרפר לבן  שמסמל לדעתה, הולדת תינוק. כדור אש בשמים  שמסמל לדעתה,  אדם שנפטר).

בסי אף החלה לשאול שאלות קיומיות כמו: "בת כמה אני"? מדוע לא נסעתי לשום מקום, לא נהניתי מכספי, לא עזרתי לאדם. (רמז לחשבון נפש שעושה אדם באחרית ימיו) בסי מתפעלת מהאנשים ההולכים בבוקר לעבודתם בשלוה מוזרה ובשקט. מתעורר אצלה  אמון באנשים, בשכונה, מסתבר לה שלא  כולם רוצחים ושודדים. עיניה נפתחו לרווחה; היא מתפכחת ומבינה שטעתה לכל אורך חייה. היא מסיקה, כי בני אדם לא יניחו לה למות ברחוב ולכן החליטה לשוב לביתה.

 

החזרה הביתה- הסיום

עם החזרה לביתה בסי מגלה כי השרת והשכנה מתגלים כאנשים טובים ולא כאויבים. השכנה שמרה במקרר את החלב והחמאה, השרת דאג לפתוח את דלתה. כשהיא מפויסת, מטוהרת ומזוככת התקרבה בסי אל מותה, בשלווה קבלה את המוות. היא ראתה בדמיונה את סם. הם נפגשו לא בשמים ולא בארץ, אלא בעבר הטוב, כאשר בירח הדבש שלאחר כלולותיהם, הזמין אותם בעל המלון להיכנס לחדרם "אין צורך פה בשום מפתח" – שם לא היו מחסומים למיניהם.

התחושה היא שבסי הולכת להתאחד עם בעלה ומשפט הסיום מהווה סגירת מעגל. הדלת הפתוחה מופיעה פעמיים בחייה של בסי ברגע נישואיה ולפני מותה. מצבים שהביאו אותה בסופו של דבר לתחושת שלווה ובטחון בסובב אותה. הסיום שמח ועצוב כאחד – מצד אחד בסי נפתחת לעולם ומתמלאת אמונה ומשמעות – "אין צורך פה בשום מפתח. פשוט היכנסו – ומזל טוב". מצד שני – היא כנראה מתה מיד לאחר מכן, הסיום הוא סיום פתוח בו יש תחושת החמצה!

 "המפתח השבור פתח דלת במוחה" ומותה של בסי  בסוף הסיפור מותיר אותה מפויסת עם העולם ועם עצמה, בניגוד גמור לפתיחה העגמומית של הסיפור. 

 

רעיונות מרכזיים בסיפור:

  1. האדם החווה גילוי המוביל לשינוי ולהתפכחות בחייו – (הנושא המרכזי בסיפור). שינוי בתפישת עולם באמצעות חוויה בלתי צפויה.
    שבירת המפתח. הנושא המרכזי בסיפור הוא השינוי הקיצוני שעוברת בסי בעקבות חוויה בלתי צפויה שחייבה אותה בהתמודדות מפתיעה ביותר עם מציאות חייה.
  2. יחס החברה לחריגים שבה – התעללות ורדיפה או עזרה ודאגה לזולת? בסי היא אדם חריג חלש ושונה שבחר להתבודד ולנתק קשר אנושי עם הזולת.
    מן הסיפור עולה פרופיל חברתי מעוות שנובע מנקודת המבט הפסימית של בסי (אליה נצמד המספר). היא משוכנעת בקיומו של קשר מסתורי לחסל אותה.
    רק בסוף הסיפור מתברר שאין לחברה כוונה לפגוע בחריג, ואף יותר מזאת, הסיפור מזמן עלילה אנושית המציגה ערכים כמו דאגה ועזרה לזולת.
  3. הזקנה –חרדות, אי מודעות וחוסר אונים אל מול האפשרות של כבוד, נחת ומימוש עצמי, גם על סף מוות.
    הסיפור מתאר את חולשתה הפיזית ונמיכותה הרוחנית של מי שזקנתה לא מאירה לה פנים, יחד עם תופעות לוואי המלוות את הזקנה כמו מחלות, בדידות ופחד.
    הסיפור מציג אלטרנטיבה שמתייחסת לפרק החיים האחרון של האדם, אם יוכל להשתחרר מחרדותיו על העולם, ויגלה אמון בסביבתו הקרובה, יוכל לזכות במעט נחת ובתחושת מימוש עצמי, אפילו על סף המוות.

אמצעים אומנותיים בסיפור

מוטיב המפתח מהווה ציר מרכזי בסיפור ולו מספר הקשרים בסיפור- עלילתי, מטאפורי (סימלי):
א. העלילה החיצונית: המפתח לדלת ביתה של בסי נשבר דבר שאילץ אותה לשהות ברחוב כל הלילה בבוקר פותח השוער את דלת דירתה במפתחו. המפתח משמש לאדם להגנה ולביטחון.

ב. העלילה הפנימית (נפשית): "המפתח השבור פתח דלת במוחה שננעלה מאז מותו של סם". כאן המפתח והדלת משמשים כמטאפורה להכרתה של בסי.
שבירת המפתח פקחה את עיניה של בסי לדרך המעוותת בה תפסה את המציאות עד אותו אירוע. המפתח השבור משמש כאמצעי לתיקון הדעת.

ג. סגירת מעגל: סיום הסיפור במלים "אין צורך פה בשום מפתח. פשוט היכנסו – ומזל טוב". בדבריו אלו של בעל המלון שהוליך אותה ואת סם בעלה לחדר הכלולות שלהם, נזכרת בסי בחלומה, על סף מותה, לאחר שחל בה השינוי הדרמטי.

בכך סוגר משפט זה מעגל ומוכיח כי התמורה שחלה בבסי אכן הביאה אותה אל המנוחה והשלווה.
הדלת הפתוחה המופיעה פעמיים בחיי בסי (על סף נישואיה ועל סף מותה), מקשרת בין שני "מצבי גבול" שבסופו של דבר הביאו אותה למחשבה אופטימית, אמון בזולת, וביטחון בסובב אותה.

מסר של החמצה: חשבון נפש – במהלכו חשה בסי צער על ההפסד ועל הבזבוז שנהגה בחייה בשנים שחלפו.
היא מבינה שהחמיצה מספר אפשרויות למימוש עצמה. היא מצטערת שלא נסעה לשום מקום, לא נהנתה מכספה, לא עזרה לאחרים.
גם  למוטיב המפתח יש תפקיד בהעברת מסר ההחמצה של הסיפור:
בסי אמנם זוכה בהארה ובתובנה אופטימית חדשה, אך הדבר קורה כשהיא כבר שבויה בחוסר הכרה, במצב ביניים שבין חיים למוות.
בכך הסיפור מותיר טעם של החמצה על אובדן עשרים השנים, אותן בזבזה בסי על הזיות וחרדות שווא.

אנלוגיה ניגודית מתבטאת באישיותה אז והיום (שבירת המפתח). עד עכשיו – מנתקת כל מגע עם הסביבה , חושבת שהכול נגדה, שקועה בעצמה, מנותקת מהטבע, מסוגרת ומבטה מושפל , חוששת מחיות ובעיקר מחתולים שחורים, זנחה את המצוות , שומעת קולות, בדירתה ריח עובש , ראייתה אינה טוב.מרגע שבירת המפתח – מגלה שיש אנשים טובים, מברכת לשלום את העוברים ושבים , מתפעלת מיופי הטבע ומביטה אל השמיים, חשה חיבה ורחמים לחתול עזוב , חשה צורך להתפלל , השקט שורר ברחוב והאנשים שלווים , יש ריחות של קפה ועשב , היא מסוגלת לראות ולקלוט את המראות החדשים שנגלו לה.

 

ממונולוג לדיאלוג –  זהו אמצעי עיצוב שנועד להמחיש כיצד המונולוגים הפנימיים של בסי הופכים לקראת סיום לדיאלוגים עם שכניה ועם שוער הבניין.בכך מעצים המספר את התמורה האדירה שחלה באישיותה של בסי.

 

מבע משולב. בסיפור התיאורים בדרך-כלל מוגבלים למה שבסי עצמה מרגישה, מאמינה ויודעת.
אך  לעתים חורג המספר ממתכונת זאת בכדי להשחיל פרשנות באשר לאופי תפקודה של בסי.
האלמנט של מבע משולב (שילוב נקודות המבט של המספר ושל בסי), מעניק לסיפור נופך אותנטי ומשכנע, המגביר את הרושם נוכח השינוי הדרמטי שהתחולל בנפשה של בסי.

מוטיב הזמן : אזכורי זמנים בסיפור מופיעים מספר רב של פעמים.
נקודות זמן  אלו משמשות כציר סביבו נבנית  העלילה ומהלך הזמן  בו מתרחש השינוי התודעתי של הדמות הראשית:
עלילת הסיפור מתרחשת במשך זמן קצר מאוד (פחות מעשרים וארבע שעות) משלוש בצהרים עד שעות הבוקר המאוחרות.

הסיפור מתחיל  בסמוך לשלוש אחה"צ. פרק זמן זה מהווה  את ההקדמה  בה מוצגים בפני הקורא פרטי אכספוזיציה כמו זמן מקום ההתרחשות הצגת הדמות הראשית והבעייתיות בסיפור – הסתגרותה של בסי בביתה וחוסר האמון שלה בבני אדם. אך בסי חייבת לצאת לקניות.

נקודת הזמן השנייה היא סמוך לשעה חמש בסי יוצאת מביתה אל הרחוב-  תחילת העלילה וההסתבכות.
הקושי בחציית הרחוב, בכניסה לסופר, בבחירת המוצרים, בעמידה בתור בקופא וכו' …

נקודת זמן שלישית לקראת ערב , בסי יוצאת מהסופרמרקט  בדרך הביתה, כשהיא מגיעה ומנסה לפתוח את דלת ביתה נשבר המפתח – נקודת השיא בסיפור.  בנקודת הזמן הרביעית השעה היא כבר שעת לילה ובסי נאלצת לצאת לרחוב לחפש פורץ מנעולים, זאת היא נקודת המפנה  בסיפור המשמשת כרמז מטרים לפריצת הדרך ולתובנות אליהן תגיע בסי בהמשך הסיפור.

ובאמצע הלילה – נקודת זמן חמישית, בסי פוקחת עיניים ורואה דברים שלא ראתה.  מזה שנים רבות  עצמה את עיניה או השפילה אותם מכדי לא לראות וכדי להתגונן מפני אותם הדברים.

לקראת הבוקר חל השינוי  השמש עולה – בנקודת הזמן השישית בסי מגיעה לתובנות, בסי מתעוררת ומבינה כי:  "בני האדם לא יניחו לי למות ברחוב"  וחוזרת אל ביתה. כאן מתרחשת פריצת הדרך,  בסי חוזרת לרכוש את אמונה בבני האדם. היא מגיעה לביתה השוער פותח את דלת ביתה והשכנה מחזירה את המצרכים  אותם שמרה עבורה.נקודת הזמן האחרונה  מהווה את הפתרון סוף הסיפור

נקודת ציון זאת הינה בעצם נקודת מעל הזמן:  "היה זה לא יום ולא לילה" חלום הזיה חלום או הזיה בסי מצטרפת לבעלה סם לא לפני שהיא מבינה כי "אין פה צורך בשום מפתח…"

 סוג המספר

המספר הוא כל-יודע, אינו משתתף בעלילה ומספר את ההתרחשויות בגוף שלישי, אך לעיתים משתמש המספר במבע משולב, כלומר הוא מצמצם מעט את זווית הראייה שלו ומשלב את נקודת הראות של בסי בסיפור (למשל בתיאור הרחובות בניו יורק כשבסי הולכת לסופרמרקט). באמצעות המבע המשולב מאפשר המספר לקורא לראות את המציאות דרך עיניה של בסי, וכך להבחין באווירה המעיקה והדחוסה שמאפיינת את עולמה.

המספר לעיתים גם מתערב ומביע את דעתו, מביא הסבר שלו להתרחשות מסוימת. למשל, בתיאור הסופרמרקט שנראה בעיניה של בסי כהמצאה של השטן, מסביר המספר "לא הייתה זו חמדנות שלנעורים כי אם חוסר בטחונה של זקנה", כלומר בסי אינה חמדנית או מפונקת, אלא זו התנהגות אופיינית לזקנים.

 

סיכומים נוספים:

השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
שאלה: בחר ברומן מתורגם בו מגיעה הדמות המרכזית למודעות עצמית. תאר מהו התהליך שבו מגבשת
דילוג לתוכן