ירח / נתן אלתרמן – סיכום לבגרות בספרות

השיר "ירח" מאת נתן אלתרמןן עוסק באחד מהנושאים השגרתיים והנבדלים, תיאור של עיר בליל ירח. משוררים רבים כתבו שירה על נושא זה ואלתרמן מנסה לברוח מהקלישאות השבורות של תיאורים אלה, כולל ההתייחסות הרומנטית לירח / לנוף, לדימויים רגילים ולאמצעים האומנותיים הרגילים. לכן השיר "ירח" יציג בפנינו תיאור אחר של העיר ושל הירח, כולל זווית ראייה אחרת.

להלן מילות השיר:

גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.
שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר
זָרִים וּמְבֻצָּרִים.
בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת
עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצִּרְצָרִים.


וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ
וְהַיָּרֵחַ
עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ
אִתָּהּ אוֹמֵר- אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?
הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?


מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.
שׁוֹקֵט הָעֵץ
בְּאֹדֶם עֲגִילִים.
לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,
תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.

השיר ירח הוא שיר לירי, שיר אשר מביע רגש בתיאור הטבע. השיר הוא שיר טבע עם אמירה פילוסופית של הדובר על החיים. בהסתכלות על הסביבה המוכרת, הדובר מדבר על חוויות חידוש ואומר שגם למראה נושן, יש רגע של הולדת. מתגלים דברים חדשים. האדם מסתכל אחרת על העולם – אבל הטבע נשאר דומה.

בית א'

"גם למחזה נוֹשן יש רגע של הולדת". אלתרמן שולח אותנו אל כל המראות הנושנים שהתרגלנו אליהם שאיננו רואים אותם יותר ובטח לא מתרגשים מהם. הוא מבקש שנחדש את הראייה שלנו דווקא לגבי המראות הנושנים, כולל האנשים / הנופים / החוויות כדי שבכל יום יתחדשו עלינו מראות אלה ואכן בהמשך הוא יתאר עיר בלילה סהור כלומר מוארת באור ירח בצורה שונה: עיר מנוקרת / מודרנית / קשה. השמיים סגורים וכולאים אותה. ההפך מהציפייה שלנו לשמיים פתוחים. שמיים אלה משדרים אווירה של זכות. גם הקולות הם של צרצרים, לא נעימים / בכי. המבט הוא של הדובר המסתכל על העיר דרך חלון שאליו ניבטת העיר האחרת, השונה כל-כך מזו של היומיום.

בית ב'

זווית הראייה המיוחדת ממשיכה גם בבית הזה, כאשר הדובר מתאר את הירח מעל ההלך, האדם ההולך (ההלך מופיע ברבים משיריו של אלתרמן ולפעמים הוא מייצג את המשורר הנע ונד שלא קשור למקום אחד אלא צובר חוויות בעולם כולו). כאן ההלך אינו זה שמסתכל בנוף ובמראות של הנוף, אלא הדרך היא זאת שצופה בו, בוחנת אותו, עוקבת אחריו. היפוך מעניין ואחר.

התמונה הבאה מתארת את הירח עומד מעל הברוש ולמשורר הוא נראה כמו כידון הדוקר / החותך / החודר את הירח, תמונה קשה של מאבק, של חדירה, בין כלי מלחמה לבין גרם שמיים והתמונתיות מאוד חזקה. המשורר שואל שתי שאלות רטוריות המתייחסות למראות הללו שידוע הוא שבעולם סופם (אולי) כמו האדם – לחלוף, ושואל המשורר האם הם יישארו אחריו, האם אפשר יהיה לדרוש בשלומם, יהיה למי לשלוח את דרישת השלום הזו, משהו בחרדה לגבי קביעות העולם מחלחלת כאן, ולכן גם היא נאמרת בלחש, אולי בחרדה.

בית ג'

"מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ" – גם בבית הזה, שבנוי בהקבלה גדולה לבית השני, יש תיאור אחר, שונה מהרגיל של האדם ושל הטבע. לא האדם צופה, אלא האגם צופה אליו. הimage הבא שוב לוקח מראה רגיל של עץ פרי כלשהו ומתאר אותו בהאנשה "שׁוֹקֵט הָעֵץ בּאֹדֶם עֲגִילִים" והמשורר רואה את פירותיו כעגילים אדומים המקשטים את ענפיו, image חושני מאוד וצבעוני.

לסיום, המשורר מתפעל מאוד מהעולם שנברא ע"י האל, (קוצים, דרך, אגמים, ירח) וכל אלה נראים לו כצעצועיו של אלוהים, אלא שהם מלווים בעצבות, תּוּגָה (עצב) מכיוון שמול האל הנצחי עומד האדם שהוא זמני בעולם ושואל את עצמו האם גם כך גורלם של גרמי הטבע שאלוהים משתעשע בהם.

 

אמצעים אומנותיים

 

  1. ראייה אחרת – הטבע מתפקד שלא במתכונת הרגילה שלו, "שׁמַיִם בְּלִי צִפּור", "זָרִים וּמְבֻצָּרִים", "דֶרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ", "מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ". היפוכים בתפיסה הרגילה של אדם מול הטבע, היפוכים בתפקיד של הטבע בשירה הרגילה.
  2. אימג'יסטיות – השיר רצוף בתמונות מתוך הטבע שהן אחרות ומיוחדות, העיר, הטבולה בבכי הצרצרים (תמונה של…), ירח על כידון הברוש, אגמים הניבטים אל האדם דרך השתקפותו בהם, עץ המתקשט בעגילים אדומים, תמונות צבעוניות וחושניות המעניקות לטבע מראה מיוחד ואחר.
  3. שאלות רטוריות – "הַעוֹד יֶשׁנָם כָּל אֵלֶּה ?" וְ- "הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדּרֹש ?", הן שאלות רטוריות לגבי נצחיותם / זמניותם של גרמי השמיים והטבע ביקום. החשש של האדם מפני דעיכתם.
  4. האנשה – "עִיר טְבוּלָה", "דֶרֶךְ עוֹד צוֹפָה", "מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים", "שׁוֹקֵט הָעֵץ" וְ- "תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ", הטבע מופיע כאן כמשהו חי שיש לו רגשות, התייחסויות, חושים, יצור שפועל כמו האדם, עם האדם, וזוהי שוב ראייה אחרת ושונה של הטבע.

סיכומים נוספים:

הקדמה השיר הוא שיר קודש, בשיר קודש היחסים בין האדם לאלוהים ברורים לחלוטין. האלוהים הוא
השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
דילוג לתוכן