לבדי / חיים נחמן ביאליק

שירת בית המדרש. השיר מתאר תהליך של הדובר באופן אישי ועולם היהדות באופן כללי. הוא מתאר תהליך של עזיבת העולם הדתי, ובמקביל לתהליך מטאפורי שעובר העולם הדתי המסורתי על ידי ציפור כמטאפורה לשכינה שמייצגת את הדת.

הליך מטאפורי כאל מערכת יחסים בין הדובר לשכינה – אם ובן וגם גוזל וציפור.

בית א'

הדובר מדבר על "כולם". הדגשה של רוב מול בודד. הדובר משתמש במוטיב האור כסמל למשהו טוב יותר. השורה השנייה מדברת על שירה חדשה ותרבות חדשה, טובה ומשמחת יותר. בשתי השורות האחרונות הוא יוצר ציור של ציפור וגוזל להראות מטאפורית שרק הוא נשאר תחת כנפי השכינה, בעולם היהודי המסורתי, כאילו שכחו אותו.

בית ב'

בדד, מוטיב הבדידות שקיים בשיר כדי לתאר הניגודיות בין הדובר וכך גם את עולם המסורת, מול הכלל שהולכים לעולם ההשכלה – והוא נשאר מאחור. השיתוף וההשוואה בין הדובר כיחיד לתהליך של כל עולם המסורת מתבטא במטאפורה של השכינה – מטונימיה לעולם היהדות.

פסיחה – משפט הנקטע בין שתי שורות בשיר ונותן שתי משמעויות.

הפסיחה מדגישה ההקבלה בין הדובר – בדד לעולם היהדות ואף כנף ימין השבורה כמטאפורה לחולשה. וכן, ארמז מקראי ל:"אם אשכחך.." בשורה השלישית, הזהות וההבנה שעדיין הוא נשאר.

בית ג'

ממשיך להזדהות עם השכינה למרות חולשת השכינה, תיאור מצב של עולם המסורת בקהילות היהודיות – "השכינה נתגרשה מכל הזוויות, נמצאת רק בפינת סתר בבית המדרש והדובר עדיין איתה".

בית ד'

מהפך ביחסים בין הדובר לשכינה. הדובר מתאר השינוי האישי שלו. הדובר משתמש במוטיב הלב ובמוטיב האור על מנת להדגיש בחירתו בעולם ההשכלה ובשורה השנייה מנמק מדוע צר לו המקום מתחת לכנף. אז קורה היפוך התפקידים והשכינה נשענת על הדובר. זקוקה להגנתו. השכינה בוכה על אובדן אחרון בניה.

בית ה'

סיכום התהליך, השכינה מודעת לכך שהוא שכולם עזבו אותה כפי שמתבטא בעזיבת הדובר. השכינה אומרת: "כולם נשא הרוח, כולם פרחו להם ואיוותר לבדי לבדי".

 

לכאורה, השיר הסתיים. הדובר סיים ההתלבטות, עבר כמו כולם לעולם ההשכלה אך יש בית שישי בו הדובר למעשה מביע תחושתו האמתית לגבי עזיבת הדת. סיים תהליך אבל לא בלב שלם. לכן, השיר מסתיים במקף.

בית ו'

הדובר מדבר במבנה תחבירי הפוך. ארמז מקראי – קינה – מגילת איכה על חורבן ירושלים ושם כתוב "בדד, בדד". רואה סוג של חורבן אישי בעזיבת השכינה. אכפת לו ממה שקורה בעולם.

השיר מסתיים בסוף פתוח שמייצג תחושות הדובר. יש הרואים בכותרת "לבדי" כוונה לכך שהשיר מתמקד יותר בשכינה ולא בדובר עצמו.

 

כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,
שִׁירָה חֲדָשָׁה אֶת-בֹּקֶר חַיֵּיהֶם הִרְנִינָה;
וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב
תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

בָּדָד, בָּדָד נִשְׁאַרְתִּי, וְהַשְּׁכִינָה אַף-הִיא
כְּנַף יְמִינָהּ הַשְּׁבוּרָה עַל-רֹאשִׁי הִרְעִידָה.
יָדַע לִבִּי אֶת-לִבָּה: חָרֹד חָרְדָה עָלַי,
עַל-בְּנָהּ, עַל-יְחִידָהּ.

כְּבָר נִתְגָּרְשָׁה מִכָּל-הַזָּוִיּוֹת, רַק-עוֹד
פִּנַּת סֵתֶר שׁוֹמֵמָה וּקְטַנָּה נִשְׁאָרָה –
בֵּית-הַמִּדְרָשׁ – וַתִּתְכַּס בַּצֵּל, וָאֱהִי
עִמָּהּ יַחַד בַּצָּרָה.

וּכְשֶׁכָּלָה לְבָבִי לַחַלּוֹן, לָאוֹר,
וּכְשֶׁצַּר-לִי הַמָּקוֹם מִתַּחַת לִכְנָפָהּ –
כָּבְשָׁה רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפִי, וְדִמְעָתָהּ עַל-דַּף
גְּמָרָתִי נָטָפָה.

חֶרֶשׁ בָּכְתָה עָלַי וַתִּתְרַפֵּק עָלָי,
וּכְמוֹ שָׂכָה בִּכְנָפָהּ הַשְּׁבוּרָה בַּעֲדִי:
"כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם פָּרְחוּ לָהֶם,
וָאִוָּתֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי…"

וּכְעֵין סִיּוּם שֶׁל-קִינָה עַתִּיקָה מְאֹד,
וּכְעֵין תְּפִלָּה, בַּקָּשָׁה וַחֲרָדָה כְּאַחַת,
שָׁמְעָה אָזְנִי בַּבִּכְיָה הַחֲרִישִׁית הַהִיא
וּבַדִּמְעָה הַהִיא הָרוֹתַחַת –

סיכומים נוספים:

השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
תקציר העלילה בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת
דילוג לתוכן