לבי במזרח / רבי יהודה הלוי

לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב / אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֵת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרָב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד / צִיּוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ / יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב.

על רבי יהודה הלוי:

המשורר כמה להגיע לארץ ישראל הוא חיי חיים טובים ונוחים בספרד אבל בכל זאת הוא מרגיש שהחיים בספרד אינם משמעותיים ומספקים. כל ליבו שכולל את הרגש השכל הבינה וחיי הרוב נמצאים בישראל, בציון ובירושלים. ורק גופו נמצא בספרד ולכן בסוגר הוא מדבר על כך שאין טעם לחיים כאלו, כל החיים חסרי משמעות וטעם כאשר הוא בגלות רחוק מציון.

המשוררים בימי הביניים כתבו רבות על אהבתם לארץ ישראל ובעיקר על רצונם להגיע אליה כדי להיות “יהודי שלם”. יהודי שלם אפשר להיות רק כאשר נמצאים בארץ ישראל ואפשר לקיים את כל המצוות הקשורות לארץ ישראל, עלייה לרגל, עלייה לארץ ונדרים ולכן כותב על כך יהודה הלוי בבית השני “איני יכול להיות יהודי שלם”. איני יכול לשלם את הנדרים והייסורים שנדרתי ושקשורים בארץ ישראל כי ציון נמצאת עכשיו תחת כיבוש נוצרי (אדום) ואילו אני (המשורר) נמצא תחת כיבוש מוסלמי.

המשורר מעמיד משוואה שבעין רגילה נראית לא מאוזנת לחלוטין. מצד אחד השפע הכלכלי, התרבותי, המעמדי והמדעי שבספרד שהיה חלקם של יהודים רבים כולל ריה”ל ומול כל השפע והטוב הזה עמדה ארץ ישראל במצבה הנוכחי ארץ חרבה ושוממה נתונה לשלטון זר (נוצרי) אבל בעיניו של ריה”ל אין ספק לחלוטין ביחס להעדפה שלו, קל לו “יקל בעיני” לעזוב את כל השפע שבספרד ולהחליפו במצב הנוכחי של ארץ ישראל כי בעיניו להגיע לציון וירושלים, לבית המקדש ולהסתכל על העפר שנשאר מהדביר (קודש הקודשים שאילו רק כוהן גדול נכנס ובו ספר הקודש). בעינו זה שקול לכל הטוב החומרי שיש לו בספרד. המשוואה הזאת אינה עומדת בהגיון האדם הפשוט אבל היא בהחלט בסדר העדיפויות של ריה”ל והוא אכן עשה זאת ויצא בדרכו לארץ ישראל.

סיכום השיר

 

שיר קודש העוסק בגעגועי הדובר לירושלים. הדובר לאורך כל השיר מדגיש את הקושי שלו להיות רחוק מארץ ישראל.

בית א'

הוא תפארת הפתיחה – הבית הראשון מציג את נושא השיר. הדלת והסוגר מתחרזים ביניהם באותו חרוז מבריח של השיר כולו. (חרוז מבריח הוא המילה הסוגרת את הדלת והסוגר כמו בריח. חרוז זהה שמסיים את כל הבתים. אותו חרוז מסיים את כל הבתים). לחרוז יש משמעות. הוא מעצים את הגעגועים. תפארת הפתיחה תכלול חרוז כמו החרוז המבריח. בסוגר, הדובר מסביר בניגוד של רגש את תחושתו על ידו במטאפורה של האוכל -הוא אוכל אבל לא נהנה.

בית ב'

הדובר משתמש במטאפורה ובניגודים של הפרדה בין לב לרגשות ופיזיות כדי להסביר שהוא נמצא בספרד, אבל רגשותיו הם בירושלים. הוא מסביר שאינו יכול לקיים בשלמות את החיים היהודים כמו להתיר נדריו, משתמש בפסיחה כדי להדגיש מצבו ובסוגר שוב מסביר הניגוד ומצבו שציון נמצאת תחת השלטון הנוצרי והוא תחת שלטון מוסלמי ולכן אינו יכול להגיע לישראל. יש כאן שימוש בצימודים- שתי מילים ויותר הגייה דומה, אך שונות במשמעותן. (לשון נופל על לשון). לדוגמא: הבל – כבל. במילה איכה שפותחת את הבית היא שיבוץ מקראי – שילוב של מילה או ביטוי מהתנ"ך והתלמוד במשמעות המקורית. המילה לקוחה ממגילת איכה שהיא קינה של חורבן, כלומר השיבוץ משקף את תחושתו של הדובר.

בית ג'

תפארת החתימה שסוגר את השיר. זהו משפט שסוגר את הרעיון של השיר בשימוש שפתי גבוה יותר, במילים גבוהות יותר שמטרתן להדגיש הרעיון. הדובר אומר שקל לו לעזוב את כל העושר בספרד לטובת מראות שרידי בית המקדש. המילה "דביר" היא כמובן שיבוץ לקודש הקודשים של בית המקדש.

לסיכום, השיר הוא שיר קודש המדבר על הגעגועים של הדובר לארץ ישראל, ארץ הקודש.

 

הסבר על האמצעים האומנותיים בשיר – "קישוטים":

  • שיבוצים מקראיים – מאחר והתנ"ך היה שגור בפי המשוררים והקהל השתמשו פעמים רבות בחלקי פסוקים מהתנ"ך כדי להעשיר את התוכן של השיר.
  • דימויים ומטאפורות – דימויים ומטאפורות בדרך כלל היו לקוחים מאותו עולם שגור שכולם השתמשו בו, לדוגמא, בשירת חשק הנערה תמיד הייתה צבייה, ירוקת עין והם חזרו על עצמם ברבים מן השירים.
  • צימודים – כאומני הלשון העברים, המשוררים אהבו שעשועי לשון כדוגמת הצמודים, שתי מילים עם אותו צליל במובן שונה, לדוגמא צימוד שלם נולד מצימוד שונה אות, כר-קר, וצימודים חסרי אות (לדוגמא כיפורים-פורים). צימוד צירופי (למשל על מה-עלמה) כולל מילים שניתן לקרוא קדימה ואחורה.
  • אקרוסטיכון – צירופי האותיות בראשי הבית יוצרים את שמו של המשורר כדי שיזכרו מי כתב אותו או אקרוסטיכון לפי סדר הא' ב' כדי שיזכרו את הסדר של השורות.

 

סיכומים נוספים:

הקדמה השיר הוא שיר קודש, בשיר קודש היחסים בין האדם לאלוהים ברורים לחלוטין. האלוהים הוא
השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
דילוג לתוכן