יגון מאת אנטון צ'כוב – סיכום מעולה לבגרות בספרות

תקציר

הסיפור יגון מאת אנטון צ'כוב גולל את אודותיו של יונה פוטאפוב אשר עוקר את חייו מהכפר ועובר אל העיר (סן פטבורג). הוא וסוסתו עוברים אל העיר בשל מות בנו.

יונה ממלא את תפקיד העגלון שבנו היה אמור לעשות. עם מעברו חיפש יונה דרך לפרוק את הכאב שנשא על גבו.
הסיפור פותח בתיאור דמותו שלו והסוסה עוברים בשלג, שניהם לא מגיבים לסביבה, אדישים, הם מתוארים כלבנים כמו השלג.

הסוסה מקבלת תכונות אנושיות, "שקועה במחשבות". נדמה ששניהם עקורים ומסביבם העיר לא נחה לרגע.
יגון הוא באמת סיפור שמורכב מאפיזודות בהם מנסה יונה ככל יכולתו לפרוק את יגונו, את הכאב העצום שהוא סוחב עמו אך נתקל בחומה של אדישות, אטימות, אגואיזם, ניכור, ודורסנות.

באמצע הסיפור יונה נעצר בכאב לאחר התקלות בסירובים להקשבה מצד הנוסעים ומביט על הסביבה הזרה לו. הוא חושב לעצמו, כל כך הרבה אנשים, ואף אחד מהם לא מסוגל לעצור לרגע ולהקשיב…
"אילו נבקע חזהו של יונה לשניים ויגונו היה עולה על גדותיו, דומה שהיה מציף בו עולם ומלואו"…
המשפט הזה מסמל את המועקה שמעיבה על יונה.

בסוף הסיפור מוצא יונה אוזן קשבת וזו סוסתו. הסיפור נועד להעביר מסר חד וקשה, שהחברה מנוכרת, קרה ואדישה לסובבים אותה. החברה האגואיסטית לא מוכנה לעצור ולו לרגע להקשיב לאחר.

תמונה מס' 1:
איש הצבא.
איש הצבא עולה לכרכרתו של יונה וכשיונה מנסה לפרוק מדבר אליו איש הצבא בגסות-רוח וגוער בו.
מאוחר יותר כשיונה מנסה לפתוח בשיחה בשנית, הוא מגלה כי איש הצבא עצם את עיניו ונרדם.

תמונה מס' 2:
השיכורים.
לכרכרה עולים 3 אנשים שיכורים. אחד מהם הוא גיבן ולכן שני חבריו יושבים ואילו הוא עומד ממש מאחורי יונה. שלושת השיכורים צוחקים על יונה, מקללים אותו ומכים אותו.
יונה מוכן להסיע אותם גם במחיר מועט רק בשביל קרבה אנושית וניסיון נואש לדבר על מות בנו.

תמונה מס' 3:
החצרן.
יונה עוצר ליד החצרן ומנסה לפתוח שיחה כשהוא שואל את החצרן "מה השעה?", גם פה יונה נתקל בחומת אטימות. החצרן נוזף ומזרז אותו לנסוע מהמקום.

תמונה מס' 4:
העגלון.
יונה שב לפונדק באכזבה. לא הרוויח די כסף בכדי להאכיל את סוסתו. לא הצליח לפרוק את יגונו.
הוא פוגש בפונדק בעגלון צעיר שקם משנתו בכדי לשתות מים.
יונה מנסה לפתוח גם איתו בשיחה אך מגלה שהעגלון חזר למיטתו וכיסה את פניו.

תמונה מס' 5:
הסוסה.
בתמונה הזו יונה מחפש נחמה אצל סוסתו. הוא מתחיל לדבר אליה אך נדמה שהיא אינה מבינה ויונה מנסה לתרגם לה את כאבו. הוא מבקש ממנה לדמיין מה היה קורה אילו היה לה סייח והוא היה מת.
הסוסה מגלה סימנים אנושיים: עיניה בורקות, היא נושפת על ידיו, נראה שהיא מקשיבה, תוך לעיסת קש.

 

הדמויות וניתוחן

יונה: היה עגלון בעברו, מדבריו ניתן להבין כי בנו היה אמור להחליף אותו אך הוא מת. הוא השאיר את בתו בכפר ונסע לעיר בכדי להרוויח מעט כסף.
בתחילת הסיפור אנו קוראים על יונה שאופן עמידתו שפוף, הוא שקוע באבל ובבדידות. הוא מכונס בתוך עצמו ולא זז גם כשהשלג נערם על גופו.

 

האנלוגיה דומה בין יונה לסוסה – האנלוגיה נוצרת על ידי המספר, שהוא יודע כל. ניתן לראות דמיון בין שפת הגוף של יונה לבין שפת הגוף של סוסתו. יונה והסוסה מתוארים כאילו הם מכוסים בשלג, ובנוסף כתוב כי אינם זזים ממקומם. הם מגיעים מאותו הכפר, שניהם עבדו בעבודת "כפיים", בשדה.

הן הסוסה והן יונה חושבים אותו הדבר על העיר. עבורם העיר הנה רועשת, מהירה, מפלצתית ומאיימת.
יונה יוצר אנלוגיה בינו לבין הסוסה.
בסוף הסיפור הוא מתאר את חייו אל מול הסוסה והאנלוגיה מספרת עבורנו שני מסרים חשובים להלן-

יונה והסוסה למעשה דומים… וכיצד? האנלוגיה מראה שלשניהם יש אנושיות.
זאת, בניגוד מובהק לשאר בני האדם שנתקל בהם יונה. אנו רואים בכך אירוניה, מכיוון שהסוסה של יונה הנה חיה, איך ייתכן שהנה "אנושית" יותר מבני האדם?

 

אנלוגיה ניגודית בין יונה לבין אנשי העיר – יונה והסוסה זזים שניהם בקצב איטי לעומת אנשי העיר, המתוארים כאלה שזזים ללא מנוחה.
יונה מנסה ליצור קשר עם העולים לכרכרתו, אך ללא הצלחה, דיבורו איטי ומבולבל לעומת נוסעיו שמדברים ישר ולעניין ובקצרה. ניתן לראות כיצד אנשי העיר פורקים על יונה את רגשותיהם, לעומת יונה שאינו חש בצורך להתנהג באלימות, אף לא כלפי סוסתו. וזו גומלת לו בכך שהיא מקשיבה לו.

 

אופיו של יונה­ – יונה מנסה בקושי רב לבטא את יגונו, הוא מתבטא בצורה מוגבלת ונוקשה.
מחשבותיו גדושות בתסכול ועצב, שאותם המספר מדגיש עם המילים: יגון, מועקה ועוד; יונה לא מוצא עם מי לחלוק את צערו הרב.

 

אפיונים נוספים המדגישים את הניגודיות בין יונה וסוסתו לאנשי העיר:

– יונה והסוסה זזים שניהם בקצב איטי לעומת אנשי העיר שזזים בפזיזות.

– דיבורו של יונה איטי ומבולבל לעומת נוסעיו שמדברים ישר ולעניין ובקצרה.

– יונה מנסה ליצור קשר עם העולים לכרכרתו, אך ללא הצלחה.

– סוסתו היא היחידה שמקשיבה לו, לעומת אנשי העיר.

 

מוטיבים בסיפור יגון

מוטיב היגון – המוטיב ממחיש את הקושי לחיות בחברה מנוכרת ומרוחקת וקרה.
מוטיב העיניים – במוטיב הזה ניתן לראות כיצד נבדל יונה משאר אנשי העיר, וגם בין הסוסה שלו לבין בני האדם.
איש הצבא בתחילה נראה ידידותי, אך בתמונה אנו רואים שהוא עוצם את עיניו לא מאפשר ליונה לפרוק את יגונו.

יונה בהשתדלותו הרבה מחפש ליצור קשר עין, אך בשל יגונו הרב אינו מסוגל לכך.
כולם פונים אליו בגסות ונמנעים מליצור איתו קשר עין.

אף בפונדק העגלון הצעיר שמתעורר לשתות, חוזר לישון ולא מאפשר ליונה להוציא את צערו.
לעומתם, עיני הסוסה בורקות כאשר יונה פורק את שעל לבו אליה, וזהמה שמדגיש את האנושיות האירונית שבינה לבין אנשי העיר.

מוטיב הבדידות – אנו יכולים לראות את הבדידות שאופפת את יונה במהלך כל הסיפור, עם זאת הבדידות היא מעט מפתיעה, היות שהעיר הנה צפופה והאם בכל זאת לא מצא יונה עם מי לדבר? האנשים הנוסעים אצלו מפיחים בו תקווה, למרות שאינו מסוגל לתקשר עמם.

 

הביקורת בסיפור יגון

הביקורת בסיפור 'יגון' הינה ביקורת חברתית. היא באה לנזוף בחברה האנושית על כך שאינה רגישה לכלל ולמעשה כל אחד דואג לעצמו בלבד.
הסיפור מראה כמה נואש וצמא יונה לקצת יחס ולהקשבה, לא יותר מזה, אך כל אחד ואחד מאנשי העיר עסוק בשלו ולא מפנה רגע אחד בשביל להקשיב ליונה. כל כך הרבה אנשים ויונה לא מצא אדם אחד לפרוק אצלו את יגונו.

הסיפור יגון הוא סיפור אוניברסלי ופונה לחברה שלנו וקורא לה להפסיק להיות אטומה, אדישה, מנוכרת, קרה, דורסנית ואגואיסטית. רק הבהמה, שהיא חיה בסך הכול, מקשיבה ליונה ובצורה הרבה יותר טובה מאנשי העיר.
ניתן לראות זאת בתגובות של הסוסה, ההאנשה שקיבלה בסיפור; כי היא למעשה מתנהגת באופן המתבקש, הפוך מאנשי העיר.

 

סיכומים נוספים:

השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
תקציר העלילה בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת
דילוג לתוכן