ראה שמש מאת שלמה אבן גבירול

השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר בבית אחרון משיר טבע לשיר קינה. בשיר, שלכאורה מתוארת השקיעה כיופפי הטבע, מדובר למעשה בקינה ליקותיאל, אדם שנערץ על ידי המשורר שהוצא להורג. השיר הינו ביטוי אבלו של המשורר להרג האדם האהוב עליו.

להלן מילות השיר:

רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה / כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,

תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,

וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה / בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין  וְתֶחְסֶה,

וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

על השיר

בית א'

הבית הראשון בשיר מתאר תמונת טבע של שקיעה. המשורר מפנה את תחושת לבו של הקורא "רְאֵה", ומנחה אותו להרים את מבטו אל העבר (השמש השוקעת) ומתאר את צבעיה- הצבע האדום שמאפיין שמש השוקעת לים והיא נראית מאין מלך המכסה עצמו, הלובש בגד שצבעו אדום (שני), תולע במקרא הוא מין תולעת שממנה מייצרים את הצבע האדום.

בית ב'

השמש השוקעת והנעלמת לוקחת איתה את האור ואת החום, ואת החום שהיא מעניקה לעולם ולכן היא בעצם מפשיטה, מורידה מעל העולם את אורה וחומה. היא עושה זאת לגבי כל קצוות תבל והמשורר מזכיר כאן את הצפון, את המזרח ואת המערב כאשר בסופו של דבר העולם נשאר עם רוחות ועם אור שהולך ודועך.

בית ג'

בשלב הבא, כאשר השמש נעלמת כליל (לגמרי) מגיע הלילה שמשתלט על היקום והוא זה שנותן את חסותו לכלל העולם כולל האדמה שנשארה ערומה מאור, חום וחיים. האדמה מקבלת עליה את חסותו של הלילה מחוסר ברירה.

בית ד'

בבית האחרון מתוארים השמיים "שַּ‏חַק" שנעשים קוצרים כתוצאה מהלילה על העולם. הקוֹדרוּת הזאת היא גם הבעה של רגש, של עצב והנה בסוגר של הבית האחרון מסתבר לנו שלא מדובר על שיר טבע אלא בשיר שכל כולו הוקדש כקינה מטפורית לאותו יְקוּתִיאֵל __הפטם__ האהוב הנערץ של אִבְּן גַבִּירוֹל. מכאן עולה הצורך לקרוא שנית את השיר ולבדוק כיצד המטפורה מתקשרת לדמותו של יְקוּתִיאֵל כי ברור לנו שהשיר כולו מדבר עליו, על יְקוּתִיאֵל ושהוא השמש.

יְקוּתִיאֵל הוא המלך בעל ההשפעה הגדולה עם סביבתו, אדם נדיב שנותן מאורו וחומו, מכספו ומתמיכתו הרוחנית לסביבתו הרחבה וכאשר הוא יסולק מן העולם, יתפוס את מקומו החושך, הרוע, הצער, העצבות ואִבְּן גַבִּירוֹל שנתמך על ידו והכיר אותו מקרוב בוחר לכתוב שיר קינה מאוד לא קונבנציונלי לא על-פי הדגם הרגיל, ובכל זאת השיר הפך להיות אחד מסמליה של שירת ימי הביניים על הוירטואזיות של אִבְּן גַבִּירוֹל, היכולת שלו לקחת שיר טבע ולהפוכו לשיר קינה בצורה אומנותית מאוד.

אמצעים אומנותיים

 

  1. מטאפורה – השיר כולו בנוי על מטאפורה מורחבת שבה יְקוּתִיאֵל מדומה לשמש על כל מאפייניה ותפקודיה. המטאפורה מסתברת לנו רק בסוף השיר, בסוגר של הבית האחרון.
  2. דימוי – בבית הרביעי והאחרון "וְהַשַּ‏חַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ" – הדימוי מוביל אותנו אל מותו של יְקוּתִיאֵל שקדרותו של השַּ‏חַק נובעת ממנו.
  3. ההפניה אל הקורא – "רְאֵה שֶ‏מֶש‏", בקשה להרים את המבט אל השמש כאשר המבט הולך ויורד מלמעלה למטה אל הארץ, אל הים ואל השקיעה, והוא אינו מתרומם שנית כאשר הלילה הולך ומשתלט על העולם.
  4. צבעים – השיר מתייחס ל"מלכותו" של יְקוּתִיאֵל שצבועה בצבעי מלכות אדומים ובהמשך הצבעים ילכו וידהו, הארץ נשארת ערומה עד לצבעים הבאים, השחרים, בצע הלילה, שַּ‏חַק קצר, צבעים של שחור, חושך, של עצבות ושל צער על מות יְקוּתִיאֵל.
  5. מוטיב חוזר – בשיר חוזרים הלבוש וההפשטה: השמש לובשת תולע למכסה ורוח הים בארגמן תכסה, ארץ ערומה, ובבית אחרון יְקוּתִיאֵל מכסה. כל השיר עוסק במוטיב ההפשטה, ישנו הכיסוי החיובי של השמש, האדמה ויְקוּתִיאֵל המלכותי וכאשר השמש שוקעת, יְקוּתִיאֵל נרצח, הארץ ערומה, הלילה משתלט, העולם עצוב והשַּ‏חַק קודר ולכן בסיום יש ללבוש שק על מות יְקוּתִיאֵל.
  6. אלוזיה מקראית (אלוזיה = הרמז) – בספר שמות מוזכרת תולעת השני בהקשר של לבושם של אהרון הכהן ובניו "וְעָש‎וּ בִּגְדֵי קֹדֶש לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לכַהֲנוֹ-לִי: וְהֵם יִקְחוּ אֶת-הַזָּהָב וְאֶת-הַתְּכֵלֶת וְאֶת-הָאַרְגָּמָן וְאֶת-תּוֹלַעַת הַשָּ‏נִי" (שמות כ"ח פסוקים ד'-ה'), מדובר על אנשים חשובים "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע" (איכה ד' פסוק ה'). יחד עם זה, הצירוף "תולע למכסה" מתקשר גם למוות ולריקבונו בקבר "הוּרַד שְ‏אוֹל גְּאוֹנֶךָ […] תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה" (ישעיהו יד' פסוק י"א)

סיכומים נוספים:

שירת ימי הביניים היה מושא יהדות המזרח, ספרד. הכתיבה ניכרת בהשפעת התרבות הערבית, עליה מבוססת
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
תקציר העלילה בסי פופקין היא אשה יהודיה זקנה שחיה בניו יורק. לפני 20 שנה מת
דילוג לתוכן