שיר נס השיר / אורי צבי גרינברג – סיכום לבגרות בספרות

כָּל שִיר אֲמִיתִי – הוּא נֵס:
הוּא פְּתִיחַת הַשַׁעַר  וְהַפְשָׁלַת הַוִּילוֹן:

מַשִּׁיב רֵיחוֹת הַנִּיחוֹח מִן הַשָׂדֶה הָאָבוּד:
מֵאִבֵּי הַנַּחַל וּמִנֶּפֶשׁ הַבְּאֵר וְהקִּילוֹן:
לְשָׁם עָפוֹת צִפֳּרֽים בְּעֵינַיֽם סְגוּרוּת:
כָּנָף לְמַטָה וְכָנָף לָרוֹם – –

הַיַּלְדוּת הִיא מֵעֵבֵר מִזֶּה שֶׁל הַתְּהוֹם:
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה שָׁם כְּלֵב הַלְּבָבוֹת הַקּוֹרְנִים
בְּשַׁאֲגַת כִּסוּפָם לְמַעְלָה מִן חֲלוֹם.

אֲנִי מְמַשֵׁשׁ אֶת הָעֲנָפִים וְגִזְעֵי הָעֵצִים הַחַמִּים
אֶת הָרַגְלַיֽם הַדַּקוֹת שֶׁל אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה
וְאֶת גּוּפָן,
וְאַחֲרֵי צִפּוֹר מְדַדָּה-שָׁם גַּם אֲנִי מְדַדָּה.

הָאֵם אֵינֶנָּה, לֺא אֵדַע מְקוֹם עֲפָרָהּ
אַךְ טְבוּעָה הִיא בְּמַהוּתִי בְּכֶסֶף שֵׂיבָתָהּ וְתֻמַּת הַנַּעֲרָה.
וְשִׁיר הָעֶרֶשֹ עַל גְּדִי הַזָּהָב
שֶׁנָּסַע לִסְחוֹר מְגָדִים
צִימוּקִים וּשְׁקֵדִים וּוְרָדִים
הוֹמֶה בַלֵּב כְּכִנֶּרֶת-נִגוּנָיו שֶׁל הָאָב.
אֲנִי אוֹהֵב הַמַּאֲכָלִים וְהַבְּשָׂמִים שֶׁהוּא אָהַב
וְכוֹאֵב כְּאֵב גָּלוּת הַשְׁכִינָה אֲשֶר הוּא כָאַב.

שיר ארס פואטי המתאר מקורות כתיבתו של הדובר. הדובר טוען שעצם יצירת השיר היא פלא, נס שיש להתגאות בו. מקור הכתיבה היא הסביבה הקרובה של הדובר והאנשים הקרובים אליו: הטבע, ילדותו והוריו.

המילה "נס" היא דו – משמעותית, מצד אחד פלא ומצד שני דגל ולכן כל שיר הוא פלאי שיש להתגאות ולנופף בו.

בית א'

נפתח בהצהרה שכל שיר אמיתי הוא נס. השיר מדומה לראיה מחודשת של כל מראה יום-יומי. כמו פתיחת השער והפשלת הווילון. הוא מסיים כל שורה בנקודתיים כדי להקפיד ולהסביר מהו שיר אמיתי. התיאור הוא של החוויות החושיות בטבע. חוש הריח, חוש הראיה. כאילו אומר שריח מפעם לא יחזור, אך למעשה חוזר דרך השיר. ממשיך לתיאור תמונות טבע כמו באר, נחל – עולם קסום שזוכרים אותו דרך החלשים.

בית ב'

הדובר מדבר על הילדות. חוויותיו הן מקור שיריו. הילדות היא חלק מהחיים לפני התהום, בעיות עולם הבגרות, ומפרט בנקודתיים. הילדות מסמלת תקופת ריגוש, עם אור – שמש עולה, לבבות קורנים. הילדות גורמת לחוות חוויות מעבר לכל דמיון או חלום. השורות הראשונות והשנייה מתחרזות – חלום – תהום. ניגוד המדמה הפער בין החיים בילדות (חלום) לבין החיים בבגרות, החיים עצמם.

בתים ג' + ד' + ה'

הדובר מקשר בין חוויות ילדותו לטבע. חוש נוסף על הכלת חוויות הטבע. הדובר ממשש את רגלי האיילות. מגע בלתי אמצעי טבע וזו אחת החוויות שמשעצמה הליך כתיבת שירו. גישה רומנטית גם כן, התמזגות האדם והטבע וממנו האדם שואב כוחו והשראתו. הדובר מוסיף על הוריו כמקור שירתו. מספר שאמו לא נמצאת, אמו נפטרה אך זכרה טבוע בו. הוא זוכר אותה כשהייתה אישה מבוגרת. הוא זוכר את שירי הערש ששרה לו. יש כאן ארמז, קונוטציה לטקסט של שיר ידוע ביידיש שאימהות נהגו לשיר לילדיהן. שתי השורות הראשונות של הבית מנסות לרמוז על גורלה המר של האם, "עפרה", "נערה".

כאותה קונוטציה של השיר, הדובר נזכר גם במאכלים המיוחדים שאהבה- חוש הטעם שמוסיף לחוויית הכתיבה. בשלוש השורות האחרונות החוזרות במילים "אוהב" ו"כואב" ובמילה "אב" כמילה מנחה הוא מנסה לגרום להזדהות עם הרצון להגשים עצמו בארץ ישראל (כנרת) ולצאת מהגלות שרק הביע כאב.

לסיכום, השיר מדבר על מקוריות שירתו של הדובר, משפחתו, הסביבה והטבע מתוך תפיסה אמנותית של זהות בין אדם לטבע שיוצרת את השיר האמיתי.

סיכומים נוספים:

הקדמה השיר הוא שיר קודש, בשיר קודש היחסים בין האדם לאלוהים ברורים לחלוטין. האלוהים הוא
השיר ראה שמש מאת רבי שלמה אבן גבירול הוא שיר מתהפך, בו מתהפכת משמעות השיר
הסיפור הקצר הניה מאת גרשון שופמן מחולק לשלושה פרקי זמן, בהם מתוארים קורות חייה הקצרים.
דילוג לתוכן