אשכול בחירות ומפלגות: משטר פרלמנטרי, נשיאותי, שיטת הבחירות בישראל, פריימריז ועוד

צורות הממשל השונות (דמוקרטיות):

ממשל פרלמנטרי: לשיטה זו מספר מאפיינים:

  • העם בוחר נציגיו לפרלמנט, הרשות המחוקקת.
  • הממשלה, הרשות המבצעת, נבחרת מתוך הפרלמנט, נשענת על רוב חברי הפרלמנט וזקוקה לתמיכתו.
  • בסמכות הפרלמנט להפיל הממשלה באמצעות הצבעת אי-אמון ובצורה כזו להביא לבחירות חדשות.

ממשל נשיאותי: לשיטה זו מספר מאפיינים:

  • העם בוחר הנשיא העומד בראש המדינה ובראש הרשות המבצעת והנשיא בוחר את שריו, אשר לא באים מתוך הקונגרס. עם זאת, הנשיא צריך לקבל את אישור הקונגרס למינוי השרים.
  • העם בוחר נציגיו לקונגרס בנפרד. הקונגרס הוא הרשות המחוקקת.
  • הקונגרס לא יכול להפיל את הממשלה בהצבעה, אך לו סמכויות שמגבילות את הנשיא.

ממשל מעורב: לשיטה זו מספר מאפיינים:

  • שילוב שני הדגמים, הפרלמנטרי והנשיאותי.
  • קיים בצרפת. הנשיא נבחר ע"י העם בבחירות ישירות, ובמקביל העם בוחר את נציגיו לפרלמנט.
  • רה"מ והממשלה נבחרים על ידי הפרלמנט ונשענים על רוב בפרלמנט.
  • קיימת חלוקת תפקידים בין הנשיא שעוסק בעיקר בענייני החוץ לבין רה"מ שעוסק בעיקר בענייני הפנים.

 

יתרונות וחסרונות של שתי שיטות הממשל המרכזיות

    ממשל פרלמנטרי ממשל נשיאותי
1 עצמאות הרשות המבצעת חיסרון- מכיוון שהממשלה צומחת מתוך הפרלמנט, היא זקוקה ותלויה באמון הפרלמנט. יתרון- מכיוון שהממשלה אינה זקוקה לאמון הפרלמנט, היא יכולה לנהל את הפרלמנט באופן חופשי בלי לחצים מצד המפלגות השונות.
2 הפלת הממשלה על ידי הפרלמנט יתרון- הפרלמנט יכול להפיל את הממשלה במידה והיא לא פועלת לטובת האזרחים. חיסרון – לא ניתן להפיל את הממשלה גם אם היא לא פועלת לטובת האזרחים וזאת מכיוון שהנשיא נבחר על ידי העם ולא שואב את סמכותו מהקונגרס או תלוי באמונו.
3 יציבות חיסרון- הפרלמנט יכול להביע אי אמון בממשלה ולהפילה. יתרון- הממשלה יציבה ובדרך כלל היא תסיים את כהונתה.
4 אופן הרכבת הממשלה חיסרון- השיקולים להרכבת הממשלה הם שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים. יתרון- השיקולים להרכבת הממשלה הם מקצועיים יותר מאשר פוליטיים.
5 שיטת הבחירות בישראל  

מפורט לאחר הטבלה.

 

שיטת הבחירות בישראל: ארצית, רשימתית, יחסית.

ארצית – מחוז בחירה אחד.

יחסית – המקומות בבית הנבחרים הם בהתאם ליחס התמיכה במפלגה.

רשימתית – הצבעה למפלגה וללא למועמד ספציפי.

יתרונות השיטה:

  • ייצוג: הרכב הכנסת בישראל מבטא את עקרון שלטון העם ואת עיקרון הפלורליזם. בכנסת ישנן מפלגות שמייצגות ציבורים שונים. כמו: חרדים, ערבים, עולים וכו'.
  • צמיחה של מפלגות חדשות בהתאם למציאות החדשה: לדוגמא, בעקבות העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, הוקמה מפלגת ישראל ביתנו שמייצגת את ציבור העולים.
  • מתן עדיפות לאינטרסים ארציים על פני אינטרסים אזוריים.

חסרונות השיטה:

  • חוסר יציבות שלטונית: כדי להקים ממשלה ולהשיג רוב בפרלמנט יש צורך בצירוף של מספר מפלגות. מפלגות יכולות "לסחוט" את המפלגה הגדולה כדי שהיא תענה לדרישותיהן. קיים חשש שוויכוחים בין המפלגות השונות יביאו להפלתה של הממשלה.
  • אין טיפול בבעיות אזוריות: מכיוון שבוחרים ברשימה באופן ארצי ולא במועמד ספציפי באזור מסוים, אין טיפול של המפלגות באזורים מסוימים. זה פוגע בעיקר בפריפריה.
  • אין קשר בין הבוחר לבין הנבחר: מכיוון שהבחירה היא במפלגה ולא באדם ספציפי, אין מחויבויות אישיות של הנבחרים כלפי הבוחרים שלהם.

 

שיטת הבחירות בארצות הברית: אזורית, אישית, רובית.

אזורית – חלוקת למחוזות בחירה.

אישית – הצבעה למועמד ספציפי לתפקיד הנשיא. (מצד שני גם למפלגה).

רובית – "המנצח לוקח את הכל" באותו המחוז.

הצעות לשיטות בחירה חלופיות בישראל: אחת השיטות המודעות להחליף את שיטת הבחירות הקיימת בישראל היא שיטת הבחירות האישית – אזורית – רובית.
בשיטה זו, המדינה מחולקת לאזורים ובכל אזור יש מספר מועמדים שמתמודדים על ייצוג באזור בפרלמנט. המועמדים שזוכים במירב הקולות ייצגו את האזור בפרלמנט.

לשיטה זו שני יתרונות בולטים:

  • מכיוון שהאזרח בוחר את המועמד בצורה ישירה, נוצר קשר אישי ומחויבות אישית בין הבוחר לנבחר.
  • יציבות: השיטה מאפשרת יצירת שתי מפלגות גדולות כאשר אחת מהן נהנית מרוב מוחלט בפרלמנט וכך מתאפשר לה להקים ממשלה יציבה.

 

מצד שני, שני חסרונות בולטים:

  • יש העדפה של אינטרסים אזוריים/ מקומיים על פני אינטרסים ארציים.
  • אין ייצוג לכלל האזרחים ולכל מגוון הדעות בציבור (2 מפלגות גדולות).

 

דמוקרטיה פנימית במפלגות:

ישנן מספר שיטות לגיבוש רשימת המועמדים של מפלגה מסוימת לכנסת:

  1. פריימריז: שיטה בה כל חברי המפלגה מצביעים/ בוחרים את רשימת המועמדים לכנסת. במועמדים יכנסו לכנסת על פי סדר בחירתם ברשימה. שיטה זו קיימת בליכוד ובמחנה הציוני. לשיטה זו יש חיסרון בולט והוא החשש ממעשי שחיתות.
  2. מרכז המפלגה: מרכז המפלגה שמורכב מכמה אנשים, בוחר את רשימת המועמדים לכנסת. (בעבר, הליכוד בחרה בצורה זו).
  3. בחירה של יו"ר המפלגה: כאשר יושב ראש המפלגה בוחר את המועמדים לכנסת וקובע את סדר הופעתם ברשימה על סמך שיקוליו. לדוגמא: בישראל ביתנו, יש עתיד וכולנו. לגבי שיטת בחירות זו יש ביקורת קשה מכיוון שטוענים שאינה דמוקרטית.
  4. המפלגות החרדיות בוחרות מועמדיהן באמצעות קבוצה של רבנים. בש"ס- מועצת החכמים, ביהדות התורה- מועצת גדולי התורה.

בעבר, היה ניסיון בישראל לקיים שיטת בחירות ישירה. כלומר, האזרחים בחרו בשני פתקים. האחד – לראשות הממשלה ובו שם המועמד לתפקיד ופתק שני למפלגה שאנו רוצים שתיבחר לכנסת. הניסיון כשל וחזרו לבחירה בפתק אחד.

 

 

הממשלות בישראל

 

ריבוי המפלגות ושיטת הבחירות היחסית בישראל גרמו לכך שעד עכשיו אף לא מפלגה אחת זכתה ברוב המושבים בכנסת (61 ומעלה), מציאות זו מחייבת להקים ממשלה קואליציונית, אשר מורכבת מכמה מפלגות וזאת כדי לזכות בתמיכת רוב חברי הכנסת.

השותפות בקואליציה, שבזכותן מתאפשרת הרכבת הממשלה, חותמות ביניהן על הסכמים קואליציוניים, הסכמים פוליטיים שנחתמים בין המפלגות השונות ששותפות בקואליציה. בהסכמים אלה מפורטים הזכויות והחובות של כל אחת מהשותפות, הסכמה על חלוקת התיקים בממשלה, על חלוקת תפקידים במגזר הציבורי והסכמה על קווי יסוד מונחים לפעולה מוסכמת.

סוגי ממשלות קואליציוניות:

  1. ממשלה צרה: מורכבת ממפלגה אחת גדולה בשותפות עם כמה מפלגות קטנות ובינוניות. ממשלה שכזו תישען בדרך כלל על רוב של 61 חברי כנסת. כמובן שהחיסרון בכך הוא חוסר יציבותה. המפלגה הגדולה נתונה לסחטנות מצד שותפותיה.
  2. ממשלה רחבה: מורכבת ממפלגה אחת גדולה בשותפות עם מספר גדול יותר של מפלגות קטנות ובינוניות. נשענת על רוב גדול יותר בכנסת.
  3. ממשלת אחדות לאומיות: מורכבת משני הגושים הגדולים בכנסת, הימין והשמאל. מוקמת במצב חירום ביטחוני/ כלכלי. בהיסטוריה הישראלית, הוקמו שתי ממשלות כאלה. האחת, ערב מלחמת ששת הימים (לוי אשכול בשיתוף עם מנחם בגין). השנייה בשנת 1984 (יצחק שמיר בשיתוף עם שמעון פרס), הוקמה הואיל ואף לא אחד הצליח להקים ממשלה ללא הגוש השני. הובילה לנסיגת צה"ל מלבנון ולפתרון המשבר הכלכלי ממנו סבלה ישראל באותן שנים.

 

מאז הקמת המדינה, שאפו כל ראשי הממשלות בישראל להקים ממשלות רחבות, שכוללות יותר מ-61 חברי כנסת. ישנן מספר סיבות לרצון להקמת ממשלות קואליציוניות רחבות:

  • מחזקת הלגיטימציה הציבורית לקיום הממשלה.
  • מחזקת תחושת השותפות הלאומית, מכיוון שחלק גדול מהמפלגות מצליחות להגיע להסכמה בנושאים של ביטחון וחברה.
  • קואליציה רחבה בעלת ייצוג למפלגות המבטאות שסעים בחברה, משקפת הרצון לגשר על השסעים בחברה.
  • מקטינה התלות של הממשלה בכל אחת מהמפלגות הקטנות, לכן יציבות הממשלה מתחזקת.
  • קל יותר לקבל החלטות ולחוקק חוקים בשל גודל האופוזיציה וכוחה.

 

יתרונות וחסרונות של ממשלת האחדות הלאומית:

יתרונות:

  • יציבות- בשל רוב גדול, גם אם תבחר לפרוש אחת המפלגות, הממשלה תוכל להמשיך לפעול.
  • קל באופן יחסי לקבל החלטות גורליות מפאת הקונצנזוס (ההסכמה הרחבה) בעם.
  • אין הפרעות מהאופוזיציה.
  • ייצוג למרבית העם, מתקיים עיקרון ההסכמיות. לכן, הכוחות הקיצוניים ימותנו.

 

חסרונות:

  • מרגע פתרון הבעיה שבעקבותיה הוקמה הממשלה, ממשלת האחדות הלאומית הופכת ל"ממשלת שיתוק לאומי", כל אחת מהמפלגות הגדולות מושכת מכיוונה ומנסה ליישם מדיניותה ונבלמת על ידי המפלגה הגדולה האחרת.
  • אין אופוזיציה אפקטיבית, היא קטנה מדי וכוחה מוגבל. קיים חשש לעריצות הרוב.
  • אין פיקוח יעיל על הממשלה.
  • אין אלטרנטיבה, חלופה לשלטון.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סיכומים נוספים:

החלק הראשון: מבוא היסטורי - סיפורה של הציונות חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו
  אחריות ישראל ליהדות התפוצות: אחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים
רקע השואה והקמת מדינת ישראל שינו את דמות העולם היהודי. אפשר לראות זאת בשלושה היבטים:
דילוג לתוכן