הגישה הליברלית והגישה הסוציאל-דמוקרטית

בין שני הערכים, החירות והשוויון ישנה התנגשות המשפיעה, בין היתר, על קביעת המדיניות הכלכלית – חברתית של המדינות הדמוקרטיות השונות. על רקע מתח זה התפתחו שתי גישות חברתיות-כלכליות מרכזיות למדינה הדמוקרטית: הגישה הליברלית והגישה הסוציאל-דמוקרטית.

שתי הגישות מקבלות את הרעיון הדמוקרטי, כלומר – את הרעיון שהמדינה הדמוקרטית הוקמה ע"י הפרטים שבה, ושתפקידה לדאוג לכך שכל פרט ופרט יוכל לממש את זכויותיו ולמצות את יכולתו בצורה הטובה ביותר. השאלה היא: כיצד משיגים זאת? כיצד צריכה המדינה הדמוקרטית לגשר בין ערכים אלה? על כך חלוקות הדעות.

 

הגישה הליברלית

הגישה הליברלית מדגישה את עקרון החירות של הפרט. המימוש העצמי של הפרט קודם לשוויון הכלכלי- חברתי שבין היחידים. עקרון החירות הוא ערך עליון, לכל יחיד זכות לקבוע את אורחות חייו, העדפותיו ורצונותיו כל עוד הוא לא פוגע בזולת, כי אם יפגע בזולת או ביחיד האחר, הוא פוגע בחירותו של האחר.

עפ"י גישה זאת, חייב הממשל להיות מוגבל ולהתערב כמה שפחות בחיי האזרח. יתרה ממזאת, עליו להגן על חירויות הפרט ולדאוג שהפרט יוכל לממש את רצונותיו. לדוגמא, השלטון לא צריך להרבות במיסוי )הבא על חשבון הפרט( אלא למעט בהוצאות הממשל. ככל שימעט במיסוי, כך יפגע פחות בנכסיו של הפרט.

לפי הגישה הליברלית, ככל שייטב לפרט, ייטב לכולם )גם אם לא בצורה שוויונית(. הגישה הליברלית אינה פוטרת את השלטון מדאגה לחלשים בחברה, אך בהתנגשות בין ערך החירות וערך השוויון – היא תעדיף תמיד את ערך החירות ותפרש אותו כאי-התערבות השלטון בחיי הפרט.

ארה"ב היא דוגמא למדינה שבה בולטת הגישה הליברלית.

 

הגישה הסוציאל-דמוקרטית

הגישה הסוציאל-דמוקרטית מדגישה את מחויבות החברה ליחידיה. היא טוענת שאי אפשר לקיים דמוקרטיה מוסדית בלבד )בחירות, פיקוח על השלטון( בלי להתייחס לצד החברתי- כלכלי של המדינה. כלומר, זה לא מספיק להגן על זכויות הפרט ולקדם את חירויות הפרט, הפרט יוכל לממש את עצמו בחופשיות רק בעזרת מבנה חברתי-כלכלי שיגן עליו. תפקידה של המדינה הוא לדאוג לצרכים הבסיסיים של אלה שאינם יכולים להגיע לכך.
תפקיד השלטון הוא לדאוג לצמצום הפערים החברתיים-כלכליים כדי שלא יוצרו קבוצות שאינן יכולות להשתתף בתהליך הפוליטי. כדי להגיע למצב של שוויון )ואין הכוונה לשוויון מלא(, יודעים הסוציאל-דמוקרטיים שעליהם לפגוע בחירות הפרט. בשם מדיניות חברתית- שוויונית הם קובעים בחוק, חינוך חובה חינם, הם תומכים במשאבים נוספים לחינוך בשכבות החלשות, הם מפעילים מערכת מסונפת של ביטוח לאומי המסייע לנזקקים. כל אלה ממומנים ממיסים גבוהים יחסית הנגבים מהפרט. גם המיסוי, עפ"י גישה זאת, חייב להיות פרוגרסיבי, כלומר, הפרט בעל ההכנסות הגבוהות יותר ישלם יותר ולהיפך. למדיניות זו אנו קוראים מדיניות רווחה.

דוגמא למדינה שכזו היא פינלנד. ישראל נמצאת בין שתי הגישות, אך נוטה יותר לזו.

סיכומים נוספים:

א. עקרון הכרעת הרוב: אחד מהעקרונות החשובים בדמוקרטיה, הוא עקרון הכרעת הרוב. כאשר מתקיימת הצבעה,
החלק הראשון: מבוא היסטורי - סיפורה של הציונות חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו
  אחריות ישראל ליהדות התפוצות: אחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים
דילוג לתוכן