המיעוטים בישראל: המיעוט הערבי והמיעוט הדרוזי, השסע הלאומי

 

מעמד המיעוטים בישראל:

  • בראש ובראשונה התחייבות מדינת ישראל לשוויון זכויות לכל אזרחיה בהכרזת העצמאות.
  • ישראל נותנת לכל אזרחיה זכויות פרט מלאות ושוות.
  • החוק אוסר אפליית קבלה לעבודה על בסיס לאומי – דתי.
  • למיעוטים בישראל יש אפשרות רחבה להתבטא דתית – תרבותית במרחב הציבורי ובהיבט המוסדי. זאת בניגוד למדינות בהן יש הגבלה על לבישת כיסוי ראש.

חשוב להדגיש שמרגע הקמתה, ישראל עמדה מול המתח שבין היות המדינה יהודית לבין ההכרה בקיומם של מיעוטים לאומיים בתוכה. מתח זה קיבל תשובה בהכרזת העצמאות.

הכרזת העצמאות מבטאת רעיון המדגיש שאין סתירה בין לאומיות לבין דמוקרטיה. העובדה שמדינת ישראל היא יהודית לא אומרת שהיא לא מדינת של הערבים.

 

היבט סוציולוגי – דמוגרפי:

המיעוט הערבי

האוכלוסייה הערבית בישראל מבטאת כ-20 אחוזים מכלל אוכלוסייתה, כ-1.6 מיליון איש. רוב הערבים שייכים לדת המוסלמית. רוב ערביי ישראל מזהים עצמם כבני "הלאום הערבי" וחלק גדול כ"פלשתינאים". ערביי ישראל מתרכזים במספר מוקדים: הגליל, המשולש, הנגב והערים המעורבות.

ערביי ישראל עוברים תהליכים שונים, ביניהם ניתן לכלול את:

  • מודרניזציה: במשך השנים עוברים הערבים תהליך של מודרניזציה, הוא בא מהמגע עם היהודים ובהשפעת הרעיונות של מדינות אירופה וארה"ב. תהליך זה בא לידי ביטוי במספר צורות:

    – התחזקות מעמדה של המשפחה הגרעינית.
    – חיזוק מעמד האישה.
    – ירידה בשיעור הילודה.
    – שיפור בתנאי הילודה.
    – הכרה בחשיבות ההשכלה הגבוהה וכן עליה הדרגתית ברמת ההשכלה.

  • מצב כלכלי ורמת חיים: לאחרונה, יש שיפור בתשתית הכלכלית במגזר הערבי ורמת חייהם עולה, אך עדיין קיימים פערים בין המגזר לבין היהודים.

הערבים פטורים מגיוס למרות העובדה שחלק קטן מהנוצרים מתגייסים וכך גם רוב הבדואים. יש להדגיש שבתוך החברה הבדואית יש ויכוח בנושא זה בשל הקיפוח.
המיעוט הדרוזי

  • המיעוט הדרוזי הוא מיעוט קטן יחסית המהווה פחות משני אחוזים מאוכלוסיית המדינה.
  • להם דת ייחודית וסודית.
  • רובם מגדירים עצמם כקבוצה אתנית, להם אין שאיפה לעצמאות. הם נאמנים למדינה בה הם חיים.
  • בגליל, הדרוזים מהווים אזרחות ישראלית. יש קבוצת דרוזים ברמת הגולן בה השטח היה שייך עד מלחמת ששת הימים לסוריה ואז ישראל כבשה השטח בה הם נמנעים מלקבל אזרחות ישראלית.

 

ביטויי קבוצות המיעוט במרחב הציבורי והמוסדי:

  1. הערבית נחשבת לשפה רשמית במדינה וזה בא לידי ביטוי במסמכים רשמיים מטעמה.
  2. ימי המועד של המיעוטים מוכרים להם כימי חופשה.
  3. בני העדות הלא יהודיות כפופים לשיפוט בתי הדין שלהם, על פי דתם בכל הנוגע לנושאי אישות.
  4. למיעוטים השונים יש מערכת חינוך נפרדת הנלמדת בשפתם.
  5. חוק החינוך הממלכתי קובע כמטרה לחנך כל אדם לכבד מורשתו וזהותו הטבעית.

 

השסעים בחברה הישראלית

 

שסע: מציין קו גבול חברתי שחוצה חברה כלשהי ומפריד אותה למחנות שונים. בין מחנות אלה מתחים ומחלוקות.

בחברה הישראלית קיימים מספר סוגי שסעים:

  1. השסע הדתי: המתח שבין חילונים ודתיים.
  2. השסע העדתי: המתח שבין מזרחים ואשכנזים.
  3. השסע האידאולוגי – פוליטי: המחלוקת שבין הימין ושמאל בנושאי חוץ וביטחון.
  4. שסע כלכלי – חברתי: המתח שבין עשירים ועניים.
  5. השסע הלאומי: המתח בין הרוב היהודי והמיעוט הערבי.

השסע הלאומי:

הגורמים לשסע הלאומי:

  • הסכסוך הערבי יהודי= מקורו של השסע הלאומי הוא בתחילת ההתיישבות הציונית בארץ ישראל החל מסוף המאה ה-19, אז התחיל המאבק על השליטה בארץ ישראל. במרוצת השנים, חרף הסכסוך למרחץ דמים ובמיוחד עם פלישת צבאות ערב לישראל עם הקמת המדינה. במהלך המלחמה, עזבו כ-700 אלף ערבים את הארץ וכך נוצרה בעיית הפליטים הפלשתינאית. כתוצאה מכך, הסכסוך קיבל צד נוסף והוא "הסכסוך הישראלי – פלשתינאי".

  • מלחמת ששת הימים= עם כיבוש השטחים, הסכסוך חרף וזאת כי עקב המלחמה, השתלטה המדינה על מאות אלפים בניגוד לרצונם.
  • בעיית הזהות הערבית- ישראלית= הערבים שנשארו בתחומי הקו הירוק לאחר מלחמת העצמאות מזוהים עם האומה הערבית מבחינה לאומית – תרבותית – היסטורית ורואים עצמם כחלק מהעם הפלשתינאי שלו יש זיקה להקמת מדינת "פלסטין". עם זאת, כאזרחים, הם מחויבים למדינה ולחוקיה. מציאות זו יוצרת חוסר אמון עמוק בין חלק מהיהודים במדינה לבין ערביי ישראל.
  • מדינת לאום יהודית= עצם הגדרת המדינה כמדינת לאום יהודית, שסמליה וחלק מחוקיה קשורים רק לעם היהודי (לרבות חוק השבות), מהווה גורם נוסף לשסע הלאומי. מדינת לאום יהודית – פירושה שהמדינה שייכת לקולקטיב היהודי והערבים הם כמובן אינם חלק מהקולקטיב. הם טוענים מנגד, שאינם מקבלים יחס שווה מהמדינה שהוגדרה כביתו של העם היהודי.
  • דת האסלאם= הדת המוסלמית היא גורם משמעותי לכך בשל השפעות על אורח חיי ערביי- ישראל המוסלמים והקשר ללאומיות הערבית. הקיצוניים שבהם מסרבים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית.

דרכי הביטוי של השסע הלאומי:

  • מדיניות ההתיישבות של קק"ל: תקנות קק"ל מונעות מלא- יהודים לחכור את אדמות הלאום ולגור בהם.
  • חוק השבות: מאפשר ליהודים לעלות לארץ ולקבל אזרחות ישראלית ולא ללא- יהודים.
  • חוק שירות הביטחון: על פי אחד מסעיפי החוק, גברים ונשים ערביות ונשים דרוזיות וצ'רקסיות פטורות מחובת הגיוס. החלטה זו גורמת לפגיעה בשוויון היות והציבור הערבי לא יכול לקבל הטבות חיילים והטבות חיילים משוחררים.
  • הקצאת משאבים לא שוויונית במערכת החינוך: מדיניות זו יצרה פערים גדולים מבחנת התשתיות בבתי הספר, כמות הציוד ואיכותן. כמו כן, יש פערים ברמת ההישגים בין התלמידים היהודים לערבים בנוסף לרמת הנשירה של הערביים ביחס ליהודים.

דרכי ההתמודדות עם השסע:

  1. חינוך כל המגזרים לסובלנות ולקבלת האחר במדינה יהודית ודמוקרטית.
  2. הקפדה על זכויות הפרט וזכויות הקבוצה.

  3. קידום ייצוג מתאים בשירות המדינה ובחברות ממשלתיות.
  4. מדיניות של העדפה מתקנת, הקצאת משאבים מיוחדים.
  5. הנהגת שיטת בחירות יחסית המאפשרת ייצוג בכנסת לקבוצות השונות.

 

 

סיכומים נוספים:

מהו שסע?: שסע מציין קו גבול חברתי שחוצה חברה כלשהי ומפריד אותה למחנות שונים. בין
  אחריות ישראל ליהדות התפוצות: אחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים
צורות הממשל השונות (דמוקרטיות): ממשל פרלמנטרי: לשיטה זו מספר מאפיינים: העם בוחר נציגיו לפרלמנט, הרשות
דילוג לתוכן