הרשות המבצעת, הממשלה

 

תפקידי הממשלה:

  1. קביעת מדיניות וביצועה: הממשלה מוסמכת לפעול בתחומים השונים ולקבוע מדיניות וליישמה בכל תחומי החיים. לדוגמא: בנושאי חוץ וביטחון, כלכלה וחברה. הממשלה אחראית על ניהול ענייני המדינה בכל תחומי החיים ויש לה סמכויות רחבות מאוד. למען הגשמת מטרה זו, לממשלה כפופים משרדים שונים.
  2. קביעת תקנות, חקיקת משנה: חקיקת משנה נעשית על ידי הממשלה ועל ידי הרשות המקומית. חקיקת המשנה באה לידי ביטוי בצווים, תקנות וחוקי עזר עירוניים (נחקקים על ידי הרשות המקומית וייחודים לכל רשות ורשות). דוגמא לתקנה היא זו המחייבת הרכבים הפרטיים להדליק אורות גם בשעות היום בין ה-1/11 ל-31/3. לחקיקת משנה מספר מאפיינים:
  • נועדה לאפשר ביצוע החוק וקידום מטרותיו על ידי פירוט העקרונות שנקבעו בחקיקה הראשית. לדוגמא: חוק איסור גידול חזיר מסמיך את שר הפנים לקבוע בתקנות משנה את דרכי ההשמדה של חזירים.
  • אסור שחקיקת המשנה תסתור את החקיקה הראשית.
  • חקיקת המשנה נתונה לפיקוח ועדות הכנסת.
  1. התקנת תקנות לשעת חירום: הממשלה מוסמכת לקבוע תקנות לשעת חירום לטובת הגנת המדינה, ביטחון הציבור וקיום אספקת שירותים חיוניים. לתקנות אלו מספר מאפיינים:
  • יכולת לגבור על הוראות חוק, כלומר הן יכולות להיות מנוגדות לחקיקה הראשית של הכנסת (מלבד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק הכוללים פסקת הגבלה).
  • סמכות זו עלולה לפגוע בדמוקרטיה ובזכויות.
  • לפי החוק בישראל, אפשר לקבוע תקנות לשעת חירום רק כאשר מוכרז מצב חירום במדינה על ידי הכנסת. בפועל, מאז קום המדינה מוכרז בישראל מצב חירום כאשר ההכרזה מתחדשת מדי שנה.

 

אחריות ממשלתית משותפת ואחריות מיניסטריאלית

אחריות ממשלתית משותפת:

בכל משטר דמוקרטי, השלטון הייצוגי המבוסס על רצון העם, נדרש לגלות אחריות כלפי בחוריו. במשטר פרלמנטרי, אחריות זו באה לידי ביטוי באחריות משותפת של הממשלה כולה. כלומר, ראש הממשלה והשרים כלפי הפרלמנט.

משמעות אחריות זו היא שהממשלה כולה אחראית לכל ההחלטות והפעולות שביצעה וגם אחראית לפעולות של כל אחד מהשרים. השרים מקבלים עליהם את מרות הממשלה והחלטותיה והם לא יכולים להתנגד לפעולות רה"מ ואו לפעולות שרים בממשלה שהתקבלו בהחלטת רוב בממשלה.

כמובן ששר עדיין יכול להתנגד ולשנות מבפנים ההחלטות, אבל לא יכול לצאת בפרהסיה כנגד החלטת הממשלה ולהצביע נגדה בכנסת. על פי חוק יסוד: הממשלה, ראש הממשלה רשאי לפטר שרים שלא פעלו על פי עיקרון האחריות המשותפת לממשלה.
אחריות מיניסטריאלית:

קובעת המרכיבים הבאים:

  • לכל שר יש אחריות כלפי הכנסת וכלפי הממשלה לגבי נושאים בתחום משרדו ולפעולות של עובדי משרדו, גם אם אלה נעשו שלא בידיעתו ואו בניגוד למדיניותו.
  • חובתו של כל שר לדווח על פעולות משרדו לכנסת ולהשיב על שאילתות, על הצעות לסדר היום הקשורות לתחום הפעילות של משרדו ולתקן בעיות שבתחום משרדו.
  • האחראיות הזו היא ציבורית בלבד ולא משפטית וזאת בניגוד לאחריות אישית שמוטלת על השר על מעשים או מחדלים שעשה בעצמו.

לסיכום, אפשר לומר שהעיקרון של אחריות משותפת ושל אחריות מיניסטריאלית של הממשלה והשרים בפני הכנסת, מבוסס על עיקרון הפרדת הרשויות בישראל וזאת מכיוון שהוא מגדיר יחסי גומלין של איזונים ובלמים בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת.

 

סיכומים נוספים:

החלק הראשון: מבוא היסטורי - סיפורה של הציונות חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו
  אחריות ישראל ליהדות התפוצות: אחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים
צורות הממשל השונות (דמוקרטיות): ממשל פרלמנטרי: לשיטה זו מספר מאפיינים: העם בוחר נציגיו לפרלמנט, הרשות
דילוג לתוכן