עקרון שלטון החוק

במדינה דמוקרטית, לעקרון זה נחשבת חשיבות רבה. הוא מחבר בין האזרחים במדינה וזאת הואיל והוא מבטא את ההסכמה לגבי הצורך לקיים מסגרת משותפת המחייבת את כולם לפעול על פי הכללים.
החוק עצמו מבטא את ההסכמה הקיימת בין האזרחים לבין השלטון. חשוב לציין ששלטון החוק מבוסס על הנכונות של האזרחים לציית לחוק ולא על פי בסיס פחד מהשלטון, כמו במשטר דיקטטורי.
החוק מתקבל באופן דמוקרטי (חקיקה בבית הנבחרים, הוא הפרלמנט), אבל, תתכן אפשרות שאמנם החוק התקבל בצורה דמוקרטית, הוא עדיין פוגע בזכויות האדם והאזרח, במקרה זה- החוק הוא אנטי-דמוקרטי.
לכן, חשוב שהחוק ישקף ערכים דמוקרטיים.

סוגי עבריינות:

למרות העובדה שהדגשנו את החשיבות בעקרון "שלטון החוק", כולם שווים בפניו וכולם מחויבים לציית לו (רשויות השלטון ואזרחי המדינה כפופים לחוק שהתקבל בדרך דמוקרטית). קיימת בכל המדינות הדמוקרטיות תופעה של אי-ציות לחוק. העובר על החוק – עובר עבירה פלילית.

קיימים כמה סוגים של עבריינות פלילית:

1 .עבריינות פלילית רגילה: הפרת החוק הנעשית מתוך מניעים של תועלת אישית, כמו: רצח, אונס וגניבה.

2 .עבריינות אידאולוגית: הפרת החוק הנובעת מסיבות דתיות ואו פוליטיות. דוגמא לעבריינות שכזו הוא מקרה רצח ראש הממשלה  יצחק רבין על ידי יגאל עמיר.

3 .עבריינות שלטונית: הפרת החוק על ידי עובדי ציבור )בכירים( תוך כדי ניצול מעמדם וסמכותם. המניע הוא לא אישי, כלומר טובת הנאה, אלא מניע הנובע מהרצון לשרת את טובתו של ציבור מסוים. כגון, העברת כספי המדינה )תקציב משרד ממשלה( בידי שר המיועדים למטרה מסוימת אל מוסדות מפלגתו. יש לציין שכאשר אנשי ציבור מנצלים את מעמדם וסמכותם כדי להשיג טובות הנאה אישיות – מדובר בעבריינות פלילית רגילה.

אלימות פוליטית – הפעלת כוח פיזי ואו מילולי כנגד הזולת בניגוד לנורמות המקובלות. אלימות שכזו מופעלת כנגד השלטון ואו קבוצה מסוימת במטרה להשיג יעד פוליטי ואו במטרה ליצור שינוי במערכת הפוליטית. אלימות פוליטית יוצאת נגד שלטון החוק. אלימות זו נובעת מסיבות שונות, בין היתר: חוסר אמון במוסדות המדינה, עימותים אידאולוגים חריפים, חיזוק השסעים במדינה ודה- לגיטימציה של מנהיגים.

גבולות הציות לחוק במשטר דמוקרטי:

א. אי ציות לחוק מטעמי מצפון = אי ציות הנובע מהתנגשות בין חובת הציות לחוק לבין המחויבות של האדם לערכים האישיים שלו בתחומי הצדק, המוסר והאמונה. אי ציות לחוק נובע מכך שאדם המפר אותו רואה בציות לחוק פגיעה במצפונו. הסרבן המצפוני מעמיד את עקרונותיו מעל החוק. דוגמא לכך היא ה"פציפיסטים".
נשאלת השאלה, האם המדינה צריכה להכיר בסרבנות שכזו ולשחרר את האדם מחובת הציות או שמע להעמידו לדין בשל הפרת החוק?במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה, החוק מכיר בסירוב לשרת לצבא מטעמי מצפון. הן אינן כופות שירות צבאי ומאפשרות לסרבנים לעשות שירות אחר לתועלת החברה. בישראל, יש אבחנה בין נשים לגברים, החוק פוטר נשים אשר אינן רוצות לשרת בצבא מסיבות של דת ומצפון, אך מעמיד לדין גברים המסרבים מסיבות שכאלו.

ב. אי ציות לחוק מסיבות פוליטיות = בניגוד לאי – ציות לחוק מטעמי מצפון הנובע ממניעים אישיים- מוסריים, אי ציות לחוק מטעמים פוליטיים מכוון כנגד השלטון ומטרתו לגרום לשינוי במדיניותו בנושא מסוים. לדוגמא, אזרחים המסרבים לשלם מסים לא מוכנים לעזור למדינה לבצע את מדיניותה שנוגדת את אידאולוגייתם.
כמו סרבן המצפון, גם הסרבן הפוליטי מוכן לעמוד לדין על סירובו. חשוב להדגיש שמטרתו של סרבן המצפון היא לא לשינוי מדיניות פוליטית. בניגוד לסרבנות מצפונית שמוכרת במדינות דמוקרטיות, סרבנות פוליטית לא מוכרת ולא תוכר. אי ציות לחוק מטעמים פוליטיים – דינו מאסר, סרבנות פסולה. מדינה לא יכולה להתקיים כאשר כל אדם יחליט אם הוא מציית לחוק או שלא. עבריינות אידאולוגית- פוליטית מנוגדת לעקרון הבסיסי הדמוקרטי בו המיעוט מקבל את הכרעת הרוב.

ג. פקודה בלתי חוקית בעליל = כאשר הפקודה סותרת את המוסר האנושי האוניברסלי, דוגמת פגיעה בחפים מפשע או בחסרי ישע – זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל. דוגמא לפקודה שכזו היא סיפור האירועים בכפר קאסם, 29 באוקטובר 1956.

סיכומים נוספים:

א. עקרון הכרעת הרוב: אחד מהעקרונות החשובים בדמוקרטיה, הוא עקרון הכרעת הרוב. כאשר מתקיימת הצבעה,
החלק הראשון: מבוא היסטורי - סיפורה של הציונות חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו
  אחריות ישראל ליהדות התפוצות: אחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים
דילוג לתוכן