שלטון מוגבל ואחראי, עקרון הגבלת השלטון

השלטון מרכז בידיו כח גדול מאוד. לכן, צריך להגביל אותו. כדי למנוע מרידות של השלטון, במסגרת תהליך קבלת ההחלטות של רשויות השלטון, עשוי להיווצר מצב בו עקרון הכרעת הרוב עלול לפגוע באזרחים או בקבוצות מיעוט. החלטת הרוב עלולה לפגוע בזכויות האדם והאזרח.

רשויות השלטון, ובעיקר הרשות המבצעת, מרכזות בידיהן עוצמה גדולה מאוד המשתקפות בכמה מוקדים:

  • שליטה על משאבים כלכליים: הממשלה שולטת על קרקעות, אוצרות טבע ומפעלים. הממשלה משתמשת בתקציב המדינה כדי לבצע מדיניותה בתחומים השונים, כגון: חינוך, רווחה ודיור.
  • שליטה על משאבים אנושיים: הממשלה מעסיקה מומחים בתחומים שונים: בריאות, חינוך ועוד. לאותם מומחים יש את הידע הדרוש לטפל בבעיות שונות.
  • שליטה על מקורות המידע: למעשה יש מקורות מידע בתחומי הפנים והחוץ. שליטה זו מקנה לה עוצמה רבה.
  • שליטה על מנגנוני אכיפה: לממשלה יש שליטה על המשטרה והצבא, שהם מקור כח עצום. לכן, צריך להבטיח שהממשלה לא תשתמש במנגנונים אלו בצורה מוגברת מדי.

הפרדת רשויות:

חלק מעקרון הגבלת השלטון הוא רעיון הפרדת הרשויות. רעיון הפרדת הרשויות נועד להגביל את השלטון ולמנוע ריכוז של כוח רב מדי בידי השליט. רעיון זה אומר שבכל מדינה דמוקרטית קיימות שלוש רשויות שלטוניות: הרשות המחוקקת (הפרלמנט), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (מערכת בתי המשפט). שלוש רשויות אלו מפקחות האחת על השנייה ומבקרות זו את זו. המטרה היא למנוע ריכוז של כוח רב מדי בידי רשות שלטונית אחת. זהו עיקרון של "איזונים ובלמים".

חוקה:

היא מסמך המגדיר היחסים בין רשויות השלטון לבין עצמן, ומגדיר היחסים בין רשויות השלטון לבין האזרחים. כמו כן, החוקה מגדירה את התפקידים והסמכויות של רשויות השלטון. חוקה קובעת את עקרונות היסוד של המדינה ואת ערכיה. התפקיד של החוקה הדמוקרטית הוא לרסן השלטון ולהגן על זכויות האדם והמיעוט במדינה.

בדרך כלל, חוקה נכתבת לאחר אירוע משמעותי במדינה, כמו: קבלת עצמאות ואו מהפיכה חברתית – פוליטית.

מנגנוני פיקוח וביקורת:

במדינות דמוקרטיות, כחלק מעיקרון הגבלת השלטון, קיימים מנגנוני פיקוח וביקורת. צריך להפריד בין מנגנוני פיקוח פורמאליים (מוסדיים) לבין מנגנוני פיקוח וביקורת לא פורמאליים (לא מוסדיים).

ביקורת פורמאלית – ביקורות הנעשות על ידי מוסדות שתפקידם על פי חוק הוא לפקח על השלטון ולבקרו. אפשר להביא מספר דוגמאות למנגנון זה:

  1. הפרלמנט: בית הנבחרים המייצג את האזרחים במדינה. מפקח על הממשלה במספר דרכים:חקיקה: באמצעותה הפרלמנט מגביל את פעולותיה של הממשלה. הממשלה לא יכולה לפעול בניגוד לחוק. הפרלמנט מפקח גם על תקציב הממשלה.

    הצבעות אמון/ אי – אמון: בממשל פרלמנטרי, הממשלה זקוקה לאמון הפרלמנט, לתמיכה של רוב חברי הפרלמנט כדי להתקיים. ולכן, כשהממשלה מוקמת, מתקיימת הצבעת אמון. על פי אותה הגישה, הפרלמנט יכול להפיל הממשלה באמצעות הצבעת אי – אמון. כלומר, רוב חברי הפרלמנט מתנגדים לקיום הממשלה.

    האופוזיציה: השם הכולל למפלגות המתנגדות לממשלה. האופוזיציה מפקחת על הממשלה ומבקרת אותה. היא מנסה לעורר את תשומת הלב של הציבור למדיניות הממשלה.

  2. מוסד מבקר המדינה: בדו"ח מבקר המדינה נזכרים משרדי הממשלה, מוסדות וחברות שהממשלה משתתפת בניהולם או תומכת בהם מבחינה כספית, כמו רשויות מקומיות, מוסדות להשכלה גבוהה, קופות חולים ועוד.הביקורת חושפת מחדלים בתחומים הבאים:

    – ניהול כספים (למשל: הוצאות החורגות מהתקציב המאושר, בזבוז כספים, שימוש לא יעיל בכספים.

    – פעולות המנוגדות לחוק, ניהול לא תקין (למשל: מינוי קרובי משפחה לתפקידים ציבוריים, הענקת חוזים לחברות ללא מכרזים).

    – פעולות המנוגדות לטוהר המידות, להגינות ולצדק (למשל: שימוש פרטי בכספי הציבור או ברכוש ציבורי).

    מבקר המדינה הוא הגוף המבקר את הרשות המבצעת. בביקורת שלו משמש מבקר המדינה בעקיפין בלם לפעולותיהן של רשויות השלטון במדינה. למבקר המדינה אין הסמכות לאכוף על הגופים המבוקרים ליישם את המלצותיו. אין לו הסמכות לפתוח בחקירת המעשים הפליליים, שנחשפו בגופים המבוקרים.

    דו"ח מבקר המדינה משקף בפני האזרחים את הנעשה ברשות המבצעת. כך יודע האזרח כיצד מתפקדים נציגיו בשלטון. את דעתו על תפקוד זה יכול האזרח להביע ביום הבחירות, למשל, כאשר הוא ישקול במי יבחר בין הרשימות השונות.

  3. מערכת בתי המשפט: כדי לרסן את רשויות השלטון, בית המשפט בודק אם הפעולות של רשויות השלטון נעשות בהתאם לחוק. בית המשפט, ובעיקר בג"ץ (בית הדין הגבוה לצדק) מגן על זכויות האדם והאזרח מפני רשויות השלטון.
  4. היועץ המשפטי לממשלה: תפקידו לשמור על שלטון החוק ולייצג את האינטרס הציבורי במדינה. אפשר לומר שהוא "עורך הדין של הממשלה".

 

ביקורת לא פורמאלית – ביקורת הנעשית על ידי גופים אזרחיים ואו קבוצות מתוך כוונה לפקח על השלטון ולבקר אותו. ביקורת זו לא מוגדרת בחוק. ניתן להביא מספר דוגמאות למנגנונים מסוג זה:

  1. התקשורת: כוללת את התקשורת האלקטרונית (הרדיו והטלוויזיה) ואת העיתונות הכתובה. בשנים האחרונות, נכנסו לתחום זה גם הרשתות החברתיות. היא מגבילה את השלטון. אמצעי התקשורת נותנים לציבור מידע על מה שקורה בזרועות השלטון השונים, חושפים שחיתויות ומביאים פרשנות על מדיניות. בצורה כזו, התקשורת מאפשרת לציבור לגבש עמדה, בעד או נגד מדיניות הממשלה. קיומם של ערוצי תקשורת חופשיים חשוב עבור חופש הביטוי של העיתונאים. התקשורת משפיעה על דעת הקהל ולכן הממשל, הזקוק לתמיכת ההמונים, מרסן עצמו.
  2. דעת הקהל: במדינות דמוקרטיות, השליטים נבחרים ע"י ציבור האזרחים. הציבור מביע עמדתו על מדיניות הממשלה בצורות שונות, כמו: הפגנות, שביתות והופעה בכלי התקשורת האלקטרוניים. מטרת פעולות אלו היא להפעיל לחץ על השלטון כדי לשנות את מדיניותו. לדוגמא: המחאה החברתית בקיץ 2011 או ההפגנות בקרב ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקווה. הואיל והשלטון מייחס חשיבות רבה לתמיכת הציבור, יש לציבור יכולת גדולה לבקר את השלטון.
  3. אומנות: סוגי האומנות השונים, כמו: תיאטרון, קולנוע, פיסול ותוכניות סאטירה בטלוויזיה משמשים כלי להביע ביקורת פוליטית וחברתית על השלטון.
  4. האגודה לזכויות האזרח בישראל: גוף לא מפלגתי המגן על זכויות האדם והאזרח. האגודה מקיימת פעולות חינוכיות ודיונים ציבוריים.

סיכומים נוספים:

א. עקרון הכרעת הרוב: אחד מהעקרונות החשובים בדמוקרטיה, הוא עקרון הכרעת הרוב. כאשר מתקיימת הצבעה,
החלק הראשון: מבוא היסטורי - סיפורה של הציונות חלק זה הוא הבסיס להכרזה כולה ובו
  אחריות ישראל ליהדות התפוצות: אחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות באה לידי ביטוי בתחומים
דילוג לתוכן