הבעיות הבלתי פתורות בסיום מלחמת העצמאות

המשך העימות הישראלי – ערבי: ישראל הבינה שהסכמי שביתת הנשק כללו שביתת אש מוחלטת, כלומר הפסקת כל פעולות מלחמה מכל סוג שהוא, אבל מדינות ערב הבינו שהם מחייבים את צבאות המדינה אבל מאפשרים פעולה מכל סוג אחר כמו חסימת מעברי המים, חרם כלכלי, מניעת מעבר ישראל בתעלת סואץ, חסימת מיצרי טיראן והתחמשות לקראת הסיבוב השני.


סוגיית השטחים המפורזים:
ישראל עשתה כל מה שיכלה להבטיח את ריבונותה בשטחים המפורזים, כלומר לגביה ההסכמים הם גבול לכל דבר ולמעט הכנסת צבא מותר לה לפתח את האזור, הסורים טענו שלא מדובר בגבולות מוכרים ולכן אסור לישראל לבצע שום שינוי באזור.


סוגיית הפליטים:
הסוגיה לא נפתרה עד היום, לדעת מדינות ערב- הפליטים רשאים להילחם על אדמותיהם והן לא צריכות לבלום מאבק זה. בפועל, שורת הסתננויות של פליטים לשטחי ישראל שהפכו לפח"ע ופעולות התגמול של ישראל שנועדו להכריח את מדינות ערב לבלום את התופעה.


סוגיית ירושלים:
העיר מחולקת בין ישראל לירדן, קו התפר עבר בלב העיר. בניגוד להסכמים, לא הותר ליהודים להגיע למקומות הקדושים ומנגד הקפידו הירדנים על שימור הסטטוס קוו בכל הנוגע לעלייה להר הצופים ולכל שינוי בתוואי הקו העירוני.


סוגיית המים:
ניצול מקורות נהר הירדן זכה לפירוש שונה בעיניים הישראליות מול עיני סוריה. ישראל התחילה לבצע מבצעים כמו ייבוש ביצת החולה והקמת המוביל הארצי כדי להשתמש במי הירדן לטובתנו. הסורים ראו במעשים הללו הפרה של הסכם שביתת הנשק על ידי ישראל ולכן הגיבו בירי תותחים על יישובי הצפון וניסיון לשנות את המסלול של מקורות הירדן, סוגיה זו נפתרה במלחמת ששת הימים.

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן