הוויכוח על הכרזת המדינה: טיעונים בעד ונגד הכרזת המדינה

בעד:

  • תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן הנכון להכריז על המדינה.
  • הכרזה רשמית תעניק למוסדות השלטון הזמניים מעמד חוקי ומוכר כלפי פנים וכלפי חוץ, היה צורך בהקמת צבא, הטלת גיוס חובה, גביית מסים ופעולות נוספות בסיסיות לצרכי התארגנות למלחמה.
  • דוד בן גוריון ראה בהפוגה אסון ליישוב ושהערבים יוכלו לנצל את הזמן להתחזק. הוא היה בטוח בעמדת היישוב מול הערבים וטען שזה הזמן הנכון.
  • דחיה במועד ההכרזה עלולה להיות החמצה היסטורית לדורות, הזדמנות שלא תחזור במהרה.
  • בשלושים שנות המנדט הקים היישוב מסגרות פוליטיות וכלכליות שהוכיחו את יכולתה לתפקד בזמן מלחמה ואת יכולת ישראל להקים מדינה.

 

נגד:

  • הידיעה שברגע שהבריטים יצאו מהארץ תהיה הכרזה על הקמת המדינה ובמקביל יפלשו צבאות ערב לשליטי ארץ ישראל וכך המלחמה תהפוך לבינ"ל.
  • הכוחות היהודים אמנם ניצחו בלחימה אבל הם היו מותשים לאחר כחצי שנה של קרבות.
  • יגאל ידין, מפקדה הרשמי של ההגנה העריך כי סיכויי הניצחון היו שקולים ל-50/50, היה ברור שיהיו אבדות כבדות ליישוב ואפילו סכנה ממשית לחורבן היישוב היהודי.
  • ארה"ב ונציגי האו"ם ביקשו הפסקת אש ודחיית ההכרזה עקב הכאוס המשתולל באזור, ארה"ב הצהירה שלא תסייע למדינה הצעירה שתוקם בזמן מלחמה קדשה. ישראל תישאר בבידוד כולל אלו שהצביעו בעד הקמת המדינה.
  • גיוס של צעירי היישוב התנהל באיטיות ולא היה ברור אם הכוחות החדשים יוכלו להתנהל עם הלחימה.

הדיון התנהל במשך כ-13 שעות והדעות התחלקו כמעט באופן שווה, לבסוף בן גוריון הכריע בקולו עקב הידיעה שזו הזדמנות היסטורית וחשש מהחמצה היסטורית, היישוב עשה עסקה של משלוחי נשק עם צ'כוסלובקיה וברית המועצות עודדו את התפיסה להקמת המדינה עם ידע שיש מי שתומך בנו.

מדינת ישראל הוכרזה בצהרי יום שישי, ה-14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח.

סיכומים נוספים:

המשך העימות הישראלי – ערבי: ישראל הבינה שהסכמי שביתת הנשק כללו שביתת אש מוחלטת, כלומר
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן