המעבר מ'כור היתוך' לחברה רב תרבותית במדינת ישראל

גישת כור ההיתוך – הגדרה:

תפיסה שהנחתה את קליטת העולים במשך שנים רבות. התחילה בתקופת היישוב והמשיכה בעשור הראשון והשני למדינת ישראל. התפיסה היא שבמהלך הקליטה, יאמצו העולים את האתוס החברתי תרבותי של החברה הקולטת. תהליך זה חייב נטישת או התעלמות מהמסורות הייחודיות של קבוצות אוכלוסייה שונות, שבאו מתרבותיות שונות. תהליך זה חייב לעבור שורה של שינויים במחשבה, בהתנהגות ובעבודה.

מדיניות הקליטה של "כור ההיתוך", שתבעה יצירת אדם חדש וחברה חדשה השונה באופן מהותי מהחברה בגולה. לכן אמינו שבמוקדם או במאוחר, כל הנקלטים בארץ חייבים לאמץ את הדפוסים הנהוגים, המקובלים של המהפכה הציונית. תפיסה זו יצרה אי הבנות, עימותים, תסכולים, אכזבה, ניכור ומשקע עמוק בין העולים ובין החברה הקולטת.

היה פה רצון טוב וכוונות טובות של החברה הקולטת, אך לא הייתה מודעות לסיכונים ולקשיים שהיו טמונים בתהליך זה. דוד בן גוריון הסביר את גישה זו בכך שיש להנחיל לעולים החדשים את המורשת והתרבות של היישוב בארץ – ציונות, חלוציות ואהבת הארץ. התהליך נדרשו העולים לאבד את התרבות שהביאו מביתם. יצירת כור ההיתוך הוטלה על מערכת החינוך ועל צבא ההגנה לישראל. יצירת הצבר החדש.

"רב תרבותיות" – הגדרה:

ייחודה של תפיסת הרב תרבותיות היא ביעד השונה שהיא מציבה לעצמה, משמע ויתור על חלום יצירת חברה חדשה ואחידה, תוך הכרה שחברת מהגרים בנויה מפסיפס תרבויות. בגישת הרב תרבותיות "הקבוצות השונות שומרות על זהותן, על האתניות, המנהגים, האמונות, השפה והמיתוסים של,  אך יחד עם זאת מאוחדות בנאמנותן הלאומית

הנחות יסוד:

  • הכרה בצורך בחברה מגוונת, רבת פנים, פלורליסטית, כל תרבות תורמת לחברה.
  • יחס שווה לכל התרבויות, אין תרבות מועדפת
  • סובלנות וכבוד הדדיים בין התרבויות השונות.

"אנשים שהאידיאל החברתי שלהם הוא כזה ואנשים שהאידיאל החברתי שלהם הוא ההיפך מזה, כולם יכולים בפוטנציה להפרות זה את זה…תרבות עשויה לפרוח דווקא במקום שיש  מפגש של ניגודים, של מתחים, של שונויות, של מוזרויות".

מתי חל המעבר?

ראשיתה של המגמה העולמית בסוף שנות השישים של המאה הקודמת (תחילה בקנדה, משם לארה"ב ולמערב אירופה). בארץ ניתן להצביע על סוף שנות השבעים, ובעיקר החל משנות השמונים והתשעים של המאה העשרים.

מדוע? (הגורמים למעבר בין התפיסות):

  • השפעת תהליכים רחבים יותר שהתרחשו בעולם ובמדינת ישראל
  • העמדת היחיד וצרכיו במרכז; השאיפה ל'חיים הטובים' (הנהנתנות), החליפה את תחושת החברה המגויסת הנלחמת על עצם קיומה, והאינדיבידואליזם שהחליף את הקולקטיביזם.
  • השפעת השבר של מלחמת יום כיפור, סדיקת האמון בכל מה שזוהה עם הממסד. תפיסת 'כור ההיתוך' זוהתה באופן ברור עם הממסד הוותיק ועם מטרותיו.
  • השפעת מחאת 'הפנתרים השחורים' שהעלתה למודעות הציבורית את תרבותם של יוצאי ארצות האסלאם והציפה את תחושת הקיפוח שלהם.
  • שקיעת האליטות הישנות ועליית אליטות חדשות.
  • המהפך הפוליטי ב –1977, עליית מנחם בגין (הליכוד) לשלטון שייצג ליברליות, לא מן הממסד הישן. עלו אליטות חדשות עם תובנות חדשות.
  • מגוון אמצעי התקשורת וזמינותם .
  • תופעה המאפשרת לעולה לשמור על קשריו התרבותיים עם ארץ מוצאו.
  • התרחבות הפערים הכלכליים עוררה ניכור והסתגרות ופגעה בתחושת הסולידאריות החברתית.
  • מאות אלפי העובדים הזרים החיים בישראל הגבירו את המודעות לתרבויות שונות המתקיימות זו לצד זו במדינת ישראל.

  • ההכרה שגם בלי הניסיון להאיץ את קליטת העולים, בתוך 2-3 דורות ממילא מתערים הצעירים בחברה הכללית, מעשירים אותה בתרבותם ורואים עצמם חלק בלתי נפרד ממנה.

המעבר "מכור ההיתוך" ל"רב התרבותיות" מבטא סובלנות לקיומן של מספר תרבותיות ופלורליזם.

 

ביטויים שונים של הרב-תרבותיות בישראל

מוסיקה:

שני תהליכים המתרחשים במקביל ומבטאים מעבר לרב-תרבותיות:

  • פריצת 'גטאות השידור' של המוסיקה המזרחית, אשר עד סוף שנות השבעים וראשית שנות השמונים הושמעה בבמות שידור ייחודיות משלה (פסטיבל הזמר המזרחי, תוכניות רדיו ייחודיות מעטות ביותר).
  • כתיבה ולגיטימציה ציבורית לשירים המבטאים חוויות של בני תרבויות שונות, ואף געגועים לארץ המולדת אותה עזבו.

קולנוע:

מעבר מסרטים לאומיים המציגים ומעצימים את דמות היהודי החדש לסרטים מגזריים המבטאים חוויות של תרבויות ומגזרים שונים בחברה הישראלית:

לדוגמא: עיירות פיתוח – סוף העולם שמאלה.     חרדים – למלא את החלל.      קיבוצניקים – מבצע סבתא (סרטים המייצגים את דמות היהודי החדש).

 

תקשורת:

מתקשורת אחידה ממלכתית ומגויסת, מעט ערוצי רדיו, טלוויזיה ועיתונות – נוספו עשרות ערוצי רדיו וטלוויזיה המבטאים אידאולוגיות ותרבויות שונות ופונים לקהלים שונים ומגוונים.

לדוגמא: ערוצים עדתיים, ערוצי עולים, ערוצי חרדים, ערוצים מסחריים וכן – האינטרנט.

תרבות:

ספרות, תיאטרון, אוכל, מוזיקה, מפלגות, להקות וזמרים.

 

חגים עדתיים:

מימונה – מרוקו, סהרנה – כורדיסטן, סיגד – אתיופיה.

 

 

 

 

 

 

סיכומים נוספים:

המשך העימות הישראלי – ערבי: ישראל הבינה שהסכמי שביתת הנשק כללו שביתת אש מוחלטת, כלומר
בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
דילוג לתוכן