המרד הגדול: הסיבות לפרוץ המרד

מאז שהפכה יהודה לפרובינקיה תחת שלטון הנציבים החריפו הסיבות למרד. המרד הגדול ברומאים פרץ בשנת 66 לספירה מסיבות הקשורות להיבטים דתיים, חברתיים, כלכליים ומדיניים. המרד הגדול ביטא שאיפה לעצמאות מדינית יהודית.

הסיבות למרד הגדול:

א. פגיעה בחיי הדת וברגשות הדתיים: הרומאים קיימו מפקד אוכלוסין (קנזוס) של כל פרובינקיה חדשה וכך עשו ביהודה.  המפקד כלל את רישום התושבים, מדידת קרקעות, והערכת השווי של הרכוש. פעולות אלה אפשרו גביית מיסים מהתושבים. המפקד עורר התנגדות כי הם ראו בו סימן לאובדן החירות שלהם ואת השעבוד שלהם לרומא (עריכת מפקד האוכלסין המבוססת על ספירה ישירה נאסרה גם בתורה בצורה מפורשת).

הפגיעה ברגשות היהודים באופנים שונים– לירושלים הכניסו את דגלי הצבא שכללו תמונות וסמלים מיוחדים, לקחו כספים מבית המקדש כדי לממן אמת מים לירושלים, פגיעה בכבוד המתפללים, הנציב מינה את הכוהנים ששיתפו איתם פעולה או שקנה את הכהונה מכספי בית המקדש.

 

ב. החרפת המתח ביחסים בין יהודים לנוכרים: מעמד הנוכרים התחזק והנציבים גילו כלפיהם אהדה והעדיפו אותם על פני היהודים. בקיסריה פרצו מהומות בין יהודים לנוכרים סביב שאלת מעמדם של היהודים בעיר. הנוכרים ביצעו טבח נוראי ביהודים ורצחו כעשרים אלף יהודים , המהומות התפשטו לערים נוספות.

 

ג. התגברות הקנאות בקרב היהודים: קבוצה של יהודים בשם "סיקריים" (הסיקריקים) טענה שהכניעה לשלטון הרומאים היא חטא כי היא מבטאת את ההכרה באדון אחר חוץ מאלוהים. לכן הם קראו למרד בשלטון הרומאי וככל שהתגברה המצוקה של העם כך גברה השפעתם. הם פעלו באלימות נגד הרומאים ונגד נכבדים יהודים שנחשדו כמשתפי פעולה עם הרומאים.

 

ד. העמקת הקיטוב החברתי: השלטון הרומי הטיל על פרובינציית יהודה מסים כבדים. בנוסף לכך שתשלום המסים סימל את השעבוד ואובדן החירות של יהודה, נוספו להטלתו גם מעשי עושק של הנציבים שניצלו את מעמדם ביהודה כדי להתעשר. בהשפעת המסים הכבדים החריף הקיטוב בין המעמדות- איכרים רבים התרוששו, איבדו את הבעלות על אדמותיהם ועברו לגור בעיר ולעבוד בה כשכירים.

גם בערים – עם סיום מפעלי העבודה הגדולים של הורדוס- שררה אבטלה כבדה. אנשים אלו נענו לקריאות למרד שהבטיח גם צדק סוציאלי. לעומתם, משפחות האצולה העשירות הדקו את שיתוף הפעולה עם השלטון הרומי ועשקו אף הם את פשוטי העם ולכן גברה התסיסה כנגדם בקרב השכבות החלשות.

 

ה. התגברות התסיסה המשיחית: בתקופות של מצוקה מתרבים האנשים שמתיימרים להיות משיחים ומבטיחים גאולה, רבים הקשיבו לאנשים שהציגו את עצמם כמושיעים או לנביאים שהבטיחו שהגאולה קרובה כדוגמת ישו.

 

ו. החלשות האימפריה הרומאית: במאה הראשונה לספירה עמדו בראש רומי קיסרים חלשים (קאליגולה שנחשב למשוגע, קלאודיוס, נירון ששרף את רומי). חולשת האימפריה באה לידי ביטוי במדיניות החוץ שלה- כישלון המלחמה נגד הפרתים. חולשתה עוררה תקווה להשתחררות ממנה ורצון למרוד בה.

סיכומים נוספים:

כשמדברים על תוצאות המרד הגדול מדברים על חורבן בית המקדש השני. בשנת 70 לספירה פרצו
הקדמה: לאחר הטבח בקיסריה התקיימו התנגשויות דמים ברחבי הארץ בין יהודים לנוכרים. המלך אגריפס השני
היקף העלייה וארצות המוצא: עם סיום המנדט הבריטי, הסתלקה עמו ההגבלה על העלייה היהודית לא"י, 
דילוג לתוכן