סיכום לבגרות בהיסטוריה: תוצאות המרד הגדול

כשמדברים על תוצאות המרד הגדול מדברים על חורבן בית המקדש השני.

בשנת 70 לספירה פרצו הרומאים את חומת ירושלים ולאחר לחימה ארוכה ועיקשת ממש מבית לבית הגיעו גם לבית המקדש.
בתשעה באב שרפו והחריבו את בית המקדש. כוהנים הפילו עצמם לתוך האש ונשרפו עם בית המקדש.
היום נקבע לדורות כיום צום ואבל לכל היהודים.

חורבן בית המקדש היווה מכה קשה ואיומה לכל יהודי באשר הוא. נראה היה שהיהודים כעם והיהדות כדת לא תתאושש ממנו.
זו הייתה הקשה בתוצאות המרד הגדול, שכל שאר תוצאותיו היו חמורות וקשות עבור העם היהודי.

מבחינה מנהלית- שלטונית:

ארץ ישראל נותרה פרובינקיה רומית. המרד הגדול לא הביא להקמת מדינה יהודית.

השליטה הרומאית בארץ שבה להיות מלאה. הפרובינקיה קיבלה את השם "פלשתינה", משום שהרומאים ביקשו להשכיח כל זכר לעצמאות היהודית' ולכן בחרו לקרוא לה על שם קבוצה אתנית עתיקה שכבר לא הייתה אז.

הרומאים הבינו כי הנציבים האחרונים היו חלק מהגורמים לפרוץ המרד ולכן מינו מכאן והלאה רק נציבים מהמעמד העליון ברומא.
נציב המנוסה במנהל ומשכיל יחסית ולא נציב ממעמד הפרשים, כמו פונטיוס פילטוס ופלורוס.

כוחות צבא רומאים הוצבו בארץ ישראל, חיילים מקצועיים, מאומנים, שהועסקו במבצעים שונים לטובת המנהל הרומאי.
במקום חילות העזר של הנציב עד כה, שהיו מורכבים ממגויסים מקרב בני הארץ הנוכרים.

 

מבחינה דתית: 

בית המקדש, המרכז הדתי, הרוחני, המשפטי, החברתי והכלכלי של העם היהודי, חרב ואיננו עוד.
העם היהודי נאלץ להתמודד עם חיים ללא בית מקדש. כל החיים היהודים סבבו סביב בית המקדש:

הקרבת הקורבנות, הבאת הביכורים, חגים ומועדים. בנוסף – בבית המקדש ישבה הסנהדרין – המוסד הדתי-משפטי המרכזי של היהודים.

ראש הסנהדרין, רבן שמעון בן גמליאל, מת במהלך המרד בירושלים ועימו מתו עוד מחשובי הסנהדרין.
גם הסנהדרין עברה מן העולם. התבטלה כמובן מִשרת הכוהן הגדול, שהיה מנהיג העם. הרומאים אפשרו ליהודים להמשיך לחיות לפי דתם, אך לא היה ברור כיצד זה ניתן.

כאשר רבות מהמצוות היהודיות היו תלויות בבית המקדש, בעבודתו ובקיומו בכלל.

 

מבחינת אוכלוסייה וקרקעות: 

מאות אלפי יהודים נהרגו, למרות זאת נשארו היהודים רוב מכלל תושבי ארץ ישראל.

רבים מהיהודים, במיוחד מקרב המורדים, נלקחו בשבי והפכו לעבדים. המנהיגים הובלו בתהלוכת הניצחון של טיטוס ברומא, אחרים נמכרו לעבדות, אם במכרות ואם כגלדיאטורים.

האוכלוסייה הנכרית בארץ התחזקה במעמדה ובביטחונה. הם יכלו להרגיש כי השלטון הרומאי תומך בהם ומפלה לרעה את היהודים.

ירושלים עצמה הוחרבה כמעט לגמרי, והתושבים היחידים שהיו בה במשך תקופה ארוכה היו חיילי הלגיון הרומאי – העיר הפכה למחנה צבא.

 

מבחינה כלכלית, מסים:

הרומאים גבו מהיהודים מיסים שונים. שני המיסים העיקריים, שהיו מעמסה כלכלית גדולה לרוב העם, היו "מס הגולגולת" ו"מס הקרקע".

 

  • מס קרקע – מס שנקבע לפי גודל השטח החקלאי שבידי האיכר. ככל שהשטח גדול יותר, סכום המס הנדרש היה גבוה יותר.
    כאשר איכר אינו יכול לשלם את המיסים המוגדרים לו, חלק מאדמתו מוחרם לטובת השלטון.
  • מס גולגולת – מס שהוגדר על פי מספר הנפשות בבית, כלומר ככל שהיו יותר בני משפחה, היה המס גבוה יותר.
    מס הגולגולת לא היה קשור לאמצעי הייצור המשמשים להכנסה ולכן הקשה מאוד על חיי בעלי המשפחות הנרחבות. במיוחד בשילוב עם מס הקרקע.
  • המס היהודי- – מס שנתי על כל יהודי בארץ ובתפוצות. במקום כסף שהיה תורם כל יהודי למקדש בירושלים, נדרשו כעת היהודים לשלם לשם תחזוקת מקדש יופיטר הרומאי.
    המס נגבה אפילו מיהודים שהתכחשו ליהדותם או שיצאו מקהל ישראל.
    המס הוטל אף על גרים, נשים וילדים והיווה עול כספי כבד, שהרי הוטל בנוסף למסים האחרים. יותר מכל היה במס משום השפלה ודיכוי ובעקיפין משום כפייה לעבודה זרה. לראשונה היתה זו הפליה משפטית מעצם היותו של אדם שייך לעם היהודי.

 

מבחינת הלכי הרוח, ייאוש ומשבר:

לא נראה היה שיש סיכוי להתאוששות של העם מאסון כזה כמו המרד הגדול, רבים בעם לא ראו סיבה להמשיך ולחיות.

אין סיבה לקום בבוקר, אין רצון להמשיך לעבד את האדמה, לזרוע, לקצור ואף ללדת ילדים.
תפיסת עולם קיצונית כזו לא אפיינה כמובן את כל העם. אבל היהודים פשוט לא ידעו כיצד הם ימשיכו בחייהם.

גם מי שרצה להמשיך לחיות (וכאלה היו הרוב) מצא את עצמו עומד חסר אונים מול המציאות של חיים ללא הנהגה רוחנית מסודרת וללא בית מקדש.

יהודי דבק בדתו לא יכול היה לאכול מן החיטה שקצר, בלי להביא ביכורים לבית המקדש.
כך גם לגבי הפירות של העונה החדשה ועוד. לא הייתה דרך לכפר על החטאים ולא היה תוכן מסודר לחגים החשובים – שבהם היו עולים לבית המקדש.

 

סיכומים נוספים:

הקדמה: לאחר הטבח בקיסריה התקיימו התנגשויות דמים ברחבי הארץ בין יהודים לנוכרים. המלך אגריפס השני
מאז שהפכה יהודה לפרובינקיה תחת שלטון הנציבים החריפו הסיבות למרד. המרד הגדול ברומאים פרץ בשנת
היקף העלייה וארצות המוצא: עם סיום המנדט הבריטי, הסתלקה עמו ההגבלה על העלייה היהודית לא"י, 
דילוג לתוכן