הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב לאחר מלחמת העצמאות

הסכמי שביתת הנשק
9.1.7-1949.7.20

 

מתווך מטעם האומות המאוחדות נבחר לנהל השיחות בין ישראל לבין מדינות ערב במקום ניטרלי ועם כל מדינה בנפרד, הוא ידע שלכל אחת מהמדינות הערביות אינטרס שונה וכך תושג שביתת נשק מתמשכת, בכל משא ומתן השיחות כללו את השלבים הבאים.

  • סימון מדויק של קו הפסקת האש.
  • תנאים למימושו.
  • הקמת ועדה מעורבת בה יישבו נציגים באופן שווה מכל צד.

המניעים של כל צד לחתימה על ההסכם:

מניעי מדינת ישראל:

  • ההנחה הישראלית שההסכמים יובילו למשא ומתן לשלום, סכסוך הסכסוך והסדרי הקבע.
  • הרצון לסיים המלחמה תוך שמירת ההישגים שהיו שונים מהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר.
  • הרצון לזכות בהכרה בינלאומית כולל קבלה לאו"ם.
  • ישראל הייתה זקוקה לסיום המלחמה על מנת לאפשר קליטה נוחה של מאות אלפי העולים.

מניעי מדינות ערב:

  • לחץ בין לאומי של ארה"ב והאו"ם.
  • השליטים הערביים היו מוכנים להוציא את צבאותיהם ולחתום על הסכם שביתת הנשק כדי להינצל מתבוסה מוחלטת. הם פחדו שהתפשטות נוספת של ישראל עלולה לגרום לקריסת משטריהם עקב התבוסה.
  • הן מותשות מהלחימה, הן רוצות להבטיח את שליטתם בשטחים שהשיגו ולהשאיר אותם בידיהם.

ההסכמים:

הסכם שביתת הנשק עם מצרים:

נכתב בעיר רודוס, לפיו הנגב יישאר בתחום ישראל והמצרים יפנו את הבסיס בתחום זה אך יישארו בעזה. קו הגבול עם מצרים יעבור מאילת לרפיח שבדרום הרצועה, אזור ניצנה יהא שטח מפורז.

 

הסכם שביתת הנשק עם לבנון:

נחתם בראש הנקרה, קו שביתת הנשק נקבע בגבול הבינלאומי המנדטורי, צה"ל החזיר את הכפרים הלבנונים שכבש.

 

הסכם שביתת הנשק עם ירדן:

הגבול הארוך ביותר בין ישראל לבין מדינה אחרת הוא הגבול עם ירדן, ישראל ויתרה על דרום הר חברון ו-ואדי ערה וגבעות הקרובות לשומרון, הגבול שהקיף את יהודה ושומרון היה בבעלות ירדנית וירושלים מחולקת לשניים, ירושלים המזרחית – בשליטה ירדנית, והמערבית – בשליטה ישראלית.

שער מנדלבאום או מעבר מנדלבאום היה מעבר הגבול בין ישראל לממלכת ירדן, ומעבר הגבול היחיד בין שני חלקיה של ירושלים עד למלחמת ששת הימים.

בזמן הדיונים, הירדנים טענו שהנגב הדרומי שייך להם, בעקבות הוויכוח, צה"ל קיבל הוראה לתפוס את השטח בלי שימוש בנשק על מנת לקבוע עובדה בשטח, מבצע זה שהסתיים ללא אף הרוג ישראלי ונתן ההזדמנות לכיבוש אילת נקרא מבצע עובדה.

במהלך המבצע, שתי חטיבות יצאו במקביל דרומה, האחת דרך באר שבע והשנייה דרך עין גדי, ברגע שהתקרבו לירדנים באזורי ים סוף הכוחות הירדנים נסוגו אחורה.

 

הסכם שביתת הנשק עם סוריה:

המשא ומתן הארוך והקשה ביותר היה עם סוריה, הסורים התעקשו ולא הרפו עד להסכם בו נקבע שבמקום שקווי ההפוגה חופפים את הגבולות, שם יהיה הגבול הרשמי. למרות ההסכם, סוריה לא כיבדה את ההסכם, צלפים סורים ירו על יישובי הצפון והכנרת עד 67' בו נכבש רמת הגולן.

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן