העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם, כ"ט בנובמבר 1947: סיכום מלא

העברת שאלת ארץ ישראל לאו"ם

 

המניעים:

 

  1. המלחמה הקרה: היריבות בין ארצות הברית וברית המועצות על השפעותיהן בעולם בתחום הפוליטי והכלכלי השפיעה רבות על החלטת בריטניה להעביר את שאלת ארץ ישראל לאומות המאוחדות, ברית המועצות רצתה להחליש את בריטניה ולחזק את מעמדה במזרח התיכון לכן התערבה בעניין זה.
  2. השפעת ארה"ב: ארצות הברית לחצה על בריטניה לפתור את בעיית העקורים, בריטניה הייתה תלויה מבחינה כלכלית ומדינית בה, בנוסף לכך, בריטניה חששה להסתבך עם ערביי ארץ ישראל והעולם בעקבות הדרישות האמריקאיות, לכן החליטו להעביר את הסכסוך לאו"ם.
  3. השפעת ההעפלה: הציבור העולמי הושפע מסיקור הפרשיות של תנועת ההעפלה ונוצר לחץ על ממשל בריטניה להגמיש מדיניות ההגירה.
  4. בעיות כלכליות: א"י הפכה עבור בריטניה לתסבוכת שיכלה לקלקל את יחסיה עם הערבים (אינטרס הנפט). בריטניה יצאה מלחה"ע ה- 2 בקשיים כלכליים, חובות נזק, קשרי מסחר שנפגעו, וכעת צריך לצמצם הוצאות. בא"י הוחזקו כמאה אלף חיילים שהיו נטל כלכלי קשה על משלם המסים הבריטי.
  5. השפעה פסיכולוגית: המלחמה המתמשכת בין היהודים (המחתרות) לבריטים השפיעו עליהם במורל ובמהות הלחימה, הם רצו לסגת, הם חששו לחייהם, הייתה דרישה בריטית להחזיר את החיילים הביתה.
  6. שחרור מדינות בחסות בריטניה: בריטניה החלה תהליך של שחרור מדינות שכבשה בזמן מלחמת העולם הראשונה והיו כפופות לה זמן רב, המדינה הגדולה מבניהן הייתה הודו, כשיצאו משם אין צורך בתעלת סואץ ובארץ ישראל.
  7. מוצא של נסיגה בכבוד: הפניה לאו"ם הייתה דרך המוצא הבריטית המכובדת ביותר לבעיית א"י שבריטניה לא הצליחה לפתור כי הצדדים דחו את פתרונותיה, ופעולות המרי העברי והטרור של האצ"ל מיררו את חיי הבריטים.

 

הדיון באו"ם – עמדת ברית המועצות, נאום גרמיקו

בשנת 1947, התקיים מושב מיוחד של עצרת האומות המאוחדות שעסק בשאלת ארץ ישראל, במהלכו נציג ברית המואצות דאז. אנדריי גרמיקו נשא נאום בעל חשיבות היסטורית, הוא קבע בשם מדינתו שהם תומכים בהקמת מדינה אחת בארץ ישראל משותפת לשני העמים.

אולם, אם יתברר שמשימה זו אינה אפשרית יהיה צורך לחלק את הארץ ולהקים בה שתי מדינות נפרדות, בנאומו גם הביע הזדהות עם סבל העם היהודי בשואה והעובדה שאף מדינה לא לקחה אחריות על ניצולי השואה מחדדת רעיון הקמת מדינה ליהודים מסיבה מוסרית וטבעית ככל עם ועם.

ברית המועצות תמכה בהקמת המדינה גם מאינטרס פוליטי, השלטון הקומוניסטי דאז האמין שהשלטון במדינה שתקום יהיה זהה הואיל ורוב היהודים בארץ הם עולי מזרח אירופה.

ברית המועצות השפיעה על המדינות הגרורות שלה במזרח אירופה לתמוך בתוכנית החלוקה ואף עזרה בשלב מאוחר יותר, כאשר ארה"ב רצתה לנסוג מתוכנית החלוקה. הרוסים השפיעו על צ'כוסלובקיה לספק נשק למדינת ישראל בזמן מלחמת העצמאות, דבר שהטה את הכף לטובת ישראל במלחמה.

 

עמדת ארצות הברית

נשיא ארצות הברית, הארי טרומן, שלח נציגים מטעמו למחנות העקורים כדי לשכנע את בריטניה לשנות את מדיניותה לגבי עליית יהודים לארץ ישראל, ארה"ב ראתה חובתה המוסרית לעזור לעם היהודי אחרי השואה, מבחינה פוליטית הבחירות התקרבו ויהדות ארה"ב הייתה ומשתמשת עד היום כגורם משפיע על תוצאות הבחירות.

בנוסף, המלחמה הקרה מול ברית המועצות חיזקה את האינטרס האמריקאי בהחלטה להקמת שתי מדינות לשני עמים.

 

ועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל- ועדת אונסקו"פ

ההחלטה המעשית שקיבלה העצרת המיוחדת של האו"ם הייתה להקים ועדה בינלאומית שתבדוק את שאלת ארץ ישראל ותציע פתרונות. הועדה הורכבה מנציגי 11 מדינות ניטרליות. לאחר סיורים במחנות העקורים ובארץ ישראל ולאחר דיונים ממושכים עם נציגי התנועה הציונית, ניצולי שואה ומעפילים, חלק ממדינות ערב: ירדן סוריה ולבנון (ערביי ארץ ישראל סרבו לשתף פעולה) הועדה החליטה שצריך לסיים את המנדטוריה על א"י ולהקים שתי מדינות נפרדות, עצמאיות, יהודית וערבית. הבריטים בחרו להישאר ניטרליים ולא הציגו את המלצותיהם בפני הועדה.

המדינה היהודית תכלול כ-62% משטחי הארץ, הערבית 38% והשאר (אזור ירושלים) יישאר בפיקוח בינלאומי.

הועדה התרשמה כי בעיית ארץ ישראל היא לא רק מאבק יהודי – ערבי אלא גם יהודי – בריטי. דוד בן גוריון כתב דברים נרגשים לאחר המלצות הועדה: "הגשמת תוכנית זו עם כל חסרונותיה היא באמת אתחלתא דגאולה".

 

ההצבעה על תוכנית החלוקה של האו"ם

החלטה 181 – כ"ט בנובמבר 1947

 

ב-29 בנובמבר 1947, נערכה הצבעה בעצרת הכללית של האו"ם על התוכנית שהגישה ועדת אונסקו"פ, 33 מדינות תמכו, 13 התנגדו, 10 נמנעו ונציג אחד לא נכח. הנושאים המרכזיים של ההחלטה הם:

  1. השלטון הבריטי יפנה את א"י ויוקמו שתי מדינות ריבוניות עם איחוד כלכלי ביניהן.
  2. הקמת מדינה יהודית שכוללת את הנגב, מישור החוף, העמקים, הכנרת והגליל העליון. המדינה הערבית כוללת את שטחי הגדה המערבית, הגליל המערבי, עזה ומובלעת באזור יפו. ירושלים ובית לחם בשליטה בינ"ל.
  3. במדינות החדשות יהא משטר דמוקרטי וזכויות מיעוטים. עד המעבר להקמת שתי המדינות הבריטים יעבירו בהדרכה הסמכויות השונות והם יתפנו מהארץ ב-1 לאוגוסט 1948.

התגובות להחלטה:

 

יהודים: ההצבעה התקיימה בחצות לפי שעון ישראל, המונים מהיישוב נצמדו למקלטי הרדיו ולרמקולים שהוצבו במרכזי הערים הגדולות, ההחלטה התקבלה בשמחה רבה, בשירת התקווה, בריקודים ומחולות. עם השמחה, הנהגת היישוב הייתה מודעת לבעיות עקב ההחלטה:

  • 30 יישובים יהודים לא נכללו במדינה היהודית, ביניהם ירושלים.
  • משאבים כלכלים, תחנת כוח ומפעל המלח בים המלח התנתקו מהמדינה היהודית.
  • גבולות המדינה היו צרים ומפותלים, תוכנית החלוקה חילקה את הארץ לשלושה גושים, שליטה אסטרטגית קשה.
  • הערבים התגוררו בתוך שטחי המדינה היהודית וכן להפך.

ערבים: ערביי ישראל והעולם הכריזו שיאבקו בכוח כדי לשנות ההחלטה, הועד הערבי הכריז על שביתה כלכלית של שלושה ימים. למחרת ההצבעה החלה מלחמת העצמאות, הועד הערבי שלח מתנדבים ממדינות ערב להילחם ולעזור לערביי ישראל.
בריטים: הבריטים הודיעו שלא יחבלו במימוש ההחלטה אך גם לא ישתפו פעולה עם מימושה, ממשלת ישראל נתנה הוראה לא להתערב בכל מה שהתרחש בא"י עקב ההחלטה. הבריטים עזבו את הארץ מוקדם מן המתוכנן, עד לעזיבה באופן סופי ב-14 במאי 1948.

 

 

 

 

 

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן