העליה הגדולה לארץ ישראל בשנות החמישים והשישים – סיכום מלא

היקף העלייה וארצות המוצא:

עם סיום המנדט הבריטי, הסתלקה עמו ההגבלה על העלייה היהודית לא"י,  וגל עלייה המונית הציף את מדינת ישראל הצעירה והביא להכפלת אוכלוסייתה גל זה זכה לכינויים: "העלייה הגדולה" ולעתים גם "העלייה ההמונית". גל העלייה שנמשך עד ימינו אלה, חווה עליות ומורדות אולם כמויות העולים היו כה גדולות, ששינו לחלוטין את המפה הדמוגרפית של מדינת ישראל.

אוכלוסיית היישוב היהודי בא"י, שמנתה עד מלחמת העצמאות כ 650,000 אלף נפש, קיבלה תוך שלוש שנים, 1948-1951,  תוספת של כ-  680,000 עולים חדשים, עד סוף שנות ה-50 הגיע מספר העולים לכ-870,000 עולים. עד שנת 1971 הגיעו למדינת ישראל כ- 1,209,000 עולים.

במרוצת שני עשורים קלטה מדינת ישראל בהצלחה רבה כמעט פי שתיים עולים ממספר התושבים הוותיקים. לנתון זה אין אח ורע בהיסטוריה העולמית. אף עולה לא רעב ללחם, לא נותר ללא קורת גג כלשהי, לא נמנע מילדיו חינוך ולא נותר בלא טפול רפואי. הטענה היחידה נגד הקולטים היא בכך שהם נכשלו מן הפן החברתי. קליטת העלייה יצרה שסע עדתי שמתבטא בפערים כלכליים, חינוכיים ובשוק העבודה.

ארצות המוצא של העולים לא"י בין השנים 1948 – 1973.

ארצות המוצא ממדי העלייה בין השנים 1948-1973
תורכיה 55,886
עיראק 127,208
תימן ועדן 50,285
איראן 59,084
אלג'יריה, תוניסיה ומרוקו 315,441
לוב 34,376
מצריים וסודאן 30,888
ברה"מ 76,660
פולין 156,408
רומניה 249,706
בולגריה 39,500
צ'כוסלובקיה 20,790
ארה"ב 37,155
ארגנטינה 24,250
סה"כ עלו 1,277,637

 

מן הטבלה ניתן ללמוד כי מוצא העולים הוא ממדינות רבות בעיקר מארצות אירופה וארצות האסלאם. נהוג לחלק את העולים באופן גס לשתי קבוצות: עולי אירופה וארצות המערב [אשכנז], ועולי ארצות האסלאם [מזרח]. קבוצות גדולות של עולים היו מעיראק, ארצות המגרב (מרוקו, אלג'יריה ותוניס), פולין ורומניה.

 

הסיבות לעלייה לא"י:

ניתן לנתח את הסיבות לעלייה על רקע ארצות המוצא ומועד העלייה:

  1. הקמת המדינה – עוררה התרגשות רבה, הזדמנות לעלות ויש מי שראה בה תחילת גאולה דתית.
  2. פליטי השואה שחיו במחנות העקורים חיפשו מקלט בישראל. השואה הוכיחה שאין ליהודים סיכוי לחיים בטוחים בגולה, אין להם גם לאן לחזור. חוסר רצון להישאר במקום שהפך לבית קברות. הניצולים גם ראו במדינת ישראל כפיצוי לחורבן ולכל מה שהם עברו, עלייה לארץ ישראל – צוואת הקורבנות.
  3. המעפילים שהשתחררו ממחנות המעצר בקפריסין פנו לא"י מכיוון ששערי הארץ נפתחו בפניהם.
  4. במזרח אירופה הייתה אנטישמיות והיו גם משטרים קומוניסטים שלא מאפשרים חופש, תסיסות אנטי קומוניסטית ומצוקה כלכלית.
  5. פגיעות של הערבים ביהודים לאחר הקמת המדינה, התעצמות הסכסוך הישראלי – ערבי הביא ליחס עוין והתפרצויות אלימות כנגד היהודים בארצות ערב הואיל וזוהו עם הציונות.
  6. הקמת מדינות ערביות עצמאיות (בתהליך הדה-קולוניזציה) הביא ליחס עוין כלפי היהודים בארצות ערב משום שהיהודים נחשבו לבעלי הברית של השלטון הקולוניאלי.
  7. במדינות ערב התחזקו מגמות פאן ערביות ופאן אסלאמיות שהכוונה היא להתאחד כל הערבים כנגד הישות הציונית.
  8. זיהוי הקמת המדינה עם "פעמי משיח", האוכלוסייה בארצות אלה שומרת מצוות ברובה, ראתה בהקמת המדינה – גאולה.

 

מאפייני העלייה בשני העשורים הראשונים לקיום המדינה.

הלחץ הגדול של העלייה על המשאבים הזעומים של המדינה הצעירה הביא לבניית שלושה קריטריונים לעלייה. בעזרת קריטריונים אלו ציפו מנהיגיה של המדינה לארגן את העלייה בצורה רציונלית.

עליית הצלה – עדיפות בעלייה ניתנה למדינות בה היהודים נמצאו בסכנת חיים או בסכנה ששערי היציאה ממדינות אלו יסגרו ליציאת יהודים. במדינות אלו נעשה ניסיון של "חיסול הגלות", העלאת כל יהודי המדינה לא"י. על התהליך היה להיות מהיר ככל האפשר משום שהייתה תחושה של מרוץ כנגד הזמן. כדוגמא: עיראק עקב סכנת החיים, רומניה עקב החשש מסגירת "שערי היציאה".

עלייה חשאית –  בחלק מהמדינות, שכבר סגרו את שעריהם ליציאת יהודים, והייתה סכנה קיומית ליהודים, התנהלה רשת של הברחת יהודים מן המדינה והבאתם למדינת ישראל. מדינות שכנות: סוריה, לבנון, מצרים ומרוקו לאחר קבלת העצמאות. גם במקרה זה היה לעתים צורך לשחד שליטים ופקידים בכירים כדי שלא יראו.

עלייה מבוקרת – במדינות בהן לא נשקפה ליהודים סכנת חיים ולא היה חשש מידי לסגירת הגבולות. ניסו לנהל מדיניות עלייה מבוקרת. בבסיסה, מדיניות זו העדיפה עלייה של צעירים בעלי כושר עבודה והשארת הבלתי פרודוקטיביים למועד מאוחר יותר.  היו ניסיונות גם למנוע עלייתם של חולים, נכים ובעלי מחלות מידבקות, כדי להקל על העומס של שירותי הרפואה בארץ. רעיון העלייה המבוקרת זכה לביקורת קשה מצד ראש הממשלה דוד בן גוריון וגם שליחי העלייה בחו"ל לא פעלו לפיו.

 

תהליך הקליטה:

התמודדות הנהגת המדינה עם ארגון העלייה הגדולה:

מדינת ישראל הצעירה התקשתה לקלוט את גל העלייה ששטף אותה, עשרות אלפי עולים חסרי כל הגיעו כמעט כל חודש. ארגון העלייה ההמונית הצריך כספים רבים, ומדינת ישראל הסתייעה בארגונים יהודים עולמיים כמו "הקונגרס היהודי העולמי" וארגון "הג'וינט". למרות זאת, העלייה ההמונית הציבה קשיים רבים בדרכה של מדינת ישראל, שהתמודדה עם קשיים כלכליים קשים בשנים הראשונות לקיומה בהנהגת היישוב התנהל ויכוח לגבי נחיצותה של מדיניות העלייה ההמונית, כלומר, האם להמשיך בקצב העלייה הנוכחי או שמא לעוצרה זמנית עד אשר המצב הכלכלי יאפשר המשך עליה.

 

טענות בעד העלייה ההמונית (עמדת בן גוריון):

  • מטרת הציונות היא קיבוץ גלויות (העלאת יהודים מהגולה לא"י) והקמת בית יהודי לעם היהודי כולו בארץ ישראל. מטרה זו תתממש רק אם תתאפשר עלייה המונית לארץ ישראל [ממגילת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית].
  • כמות גדולה של יהודים בא"י חשובה מבחינה ביטחונית בעת מלחמה.
  • כמות גדולה של יהודים בא"י חשובה לשמירה על הצביון הדמוקרטי של המדינה.

טענות נגד העלייה ההמונית:

  • הבעיות הכלכליות הקיימות בתחומי התעסוקה, הדיור והחינוך מציבות אפשרויות קליטה מועטות.
  • מדינת ישראל נפגעה קשות כתוצאה ממלחמת העצמאות ודרוש זמן לשקם אותה כדי שתוכל לקלוט עלייה המונית.
  • עיצוב אופי המדינה – הרצון ליצור חברה איכותית ויצרנית במדינת ישראל דורש להגביל את העלייה לפי קריטריונים שייקבעו (סלקציות).
  • דעות קדומות וסטריאוטיפים בקרב היישוב היהודי הוותיק בא"י כנגד יהודי ארצות האסלאם, כנגד כור ההיתוך.
  • לא נשקפת סכנה ליהודים בארצות האסלאם ולכן ניתן לדחות מעט את העלאתם ארצה.

לאחר גל העלייה הראשון הוחלט, למרות ויכוחים והתנגדויות, לקבוע סדרי עדיפויות לגבי העולים, עלייה מבוקרת. הדבר נבע ממספר גורמים:

  • העובדה שמצבם הביטחוני של היהודים באותן ארצות לא היה חמור.
  • הקהילות היהודיות בארצות האסלאם היו גדולות יחסית, והיה צורך להיערך לקליטתם.
  • קשיי הקליטה של העולים שהגיעו בשנים הראשונות הקודמות והרצון להתאים את היקף העלייה ליכולת הקליטה של הארץ.

 

בעלי העדיפות לעלייה היו מבין המועמדים לעליית הנוער, מבין חלוצים וגרעינים התיישבותיים, ומבין בעלי מקצוע עד גיל 35 – אשר הם יכולים לתרום.

ב-1954 העלייה המבוקרת הופסקה, היא הייתה במדינות צפון אפריקה.

 

הבעיות המרכזיות של קליטת העלייה הגדולה היו בתחומים הבאים:

א.      אספקת קורת – גג מידית לעולים.

ב.       אספקת מזון, תרופות ושירותי היגיינה בסיסיים.

ג.       מציאת תעסוקה, להתבססות עצמאית ומהירה של העלייה בארץ.

ד.       חינוך והשכלה לילדים ולמבוגרים כאחד.

ה.      שילוב העלייה בהוויה התרבותית של החברה הישראלית הוותיקה.

 

  הקושי הפתרון הבעיות
 

 

בעיות בתחום הדיור

חוסר מידי בקורת גג מחנות עולים – הוכשרו מחנות צבא לקליטת עולים. (200,000 דיירים)

כל צרכי העולה: מזון, בריאות, קורת גג וחינוך סופקו ע"י הסוכנות

תנאי החיים היו קשים:

1. חוסר פרטיות – המגורים היו באולמות ענק.

2. חוסר תעסוקה – על העולים במחנות נאסר לעבוד בחוץ.

3. פער תרבותי – מגוון תרבויות באולמות השינה.

3. תסיסה חברתית – עקב הלחץ, השונות התרבותית

והפרוטקציוניזם.

 

מחסור במזון

העדר משאבים כלכלים לקליטה הפעלת תכנית הצנע:

קיצוב של מזון, לאפשר לכל אדם לאכול די צרכו

1. מגוון מצרכי המזון היה דל ולא התאים לחלק מן העדות שבאו מארצות האסלאם.

2.  הקיצוב, בכל המוצרים, הביא להתפתחות שוק שחור.

 

 

 

 

 

 

מעברות

התנאים הקשים במחנות א. יישוב ערים וכפרים ערביים נטושים

ב. מעברות – ישובים שהוקמו בבניה מהירה ליד ערים, כדי לשכן את יושבי המחנות.

1. פרטיות משפחתית

2. פרנסה עצמית

3. הסמכות על העיר

הקרובה.

4. חינוך ובריאות ע"י הממשלה

א. הרס נרחב שנגרם ע"י המלחמה והעולים נאלצו לתקן

בעצמם.  . בכפרים : ריחוק ממקומות הפרנסה.

ב. 1. המעברות הוקמו מחומרי בנייה זולים (צריפים, פחונים, אוהלים ובדונים), ולא היו עמידים בפני תהפוכות מזג האוויר.

2. השירותים שניתנו למעברות היו פחותים מאשר אלו

שניתנו לתושבי העיר או המושבה השכנה.

3. תושבי המעברות התקשו מאוד למצוא מקומות עבודה

בסביבות המעברה.

4. גם במעברות התעוררו טענות קיפוח שהביאו לתסיסה חברתית.

המעברות התחסלו בין השנים 1952-1964.

 

 

תושבות כפרית

המצב בגבולות והגברת הייצור החקלאי

 

ייסוד כפרים על הגבולות:

1. כדי לתחם את הגבול

2. הכשרת שטחי חקלאות חדשים

 

1. חלק מן התושבים, יוצאי ארצות האיסלאם או אירופה, לא היו חקלאים בעברם והתקשו בעבודה החקלאית. עלתה טענה כי יוצאי ארצות האיסלאם הם חסרי הכשרה בעבודה הנדרשת במשק מערבי ולכן יתאים להם להפוך ליצרנים בשטח החקלאי

2. תנאי הבטחון הקשים והכלכלה הרעועה בכפרים הבריחו עולים רבים והתחלופה בהם הייתה רבה.

 

 

עיירות פיתוח

מחסור במרכז עירוני לישובי הפריפריה הקמת ערי פיתוח:

1. מרכז מסחרי לכפרי וקיבוצי הסביבה

2. מאגר עובדים לישובי הסביבה.

3. חיסול המעברות

1. קושי לפתח בעיירות הללו תעשייה מודרנית. השענות על תעשייה עתירת ידיים עובדות.

2. האוכלוסיות ההומגניות בעיירות הפיתוח,(ריכוז גבוה של יוצאי צפון אפריקה) והמפגש עם הישובים המבוססים, הביא לתסיסה חברתית על רקע עדתי.

 

 

אנלפבתיות אצל עולים 1. חוק חינוך חובה

2. מפעל חינוך מבוגרים

1. חינוך החובה ניתן במערכת החינוך שלא הייתה מקובלת על העולים הדתיים.
בעיות חינוך מערכת החינוך לא התאימה לעולים 1. ביטול מערכת החינוך ההסתדרותית

2. מעבר למערכת חינוך כפולה: ממלכתית וממלכתית דתית

3. חינוך עצמאי – חרדי

1. מערכת החינוך של הישוב, על חילוניותה ותכניה האירופים, לא התאימה לחלק מהעולים הדתיים.

2. פער תרבותי בין הנלמד בבית הספר לבין התרבות בבית אצל עולי ארצות האיסלאם. התוצאה: הרגשות של אשם ובושה  בתרבות אותה הביאו עמם.

3. איסור ביטויים תרבותיים מחו"ל: שלילת השפות אידיש וערבית, שלילת ספרות וביטויי תרבות והווי.

 

תעסוקה

מציאת פרנסה לעולים 1. הקמת משרד העבודה שחלק מעיסוקו השמת עובדים

2. עבודות יזומות.

1. חלק גדול ממחוסרי העבודה היו ללא כישורים.

2. ההון הפרטי נרתע מלהשקיע בישראל משום הגוון הסוציאליסטי של השלטון.

3. השכר הזעום הביא להתמרמרות.

 

בעיות מתח עדתי

גיבוש הגלויות לעם אחד 1. מדיניות כור ההיתוך

2. הקמת מערכת חינוך מותאמת

3. סמלי זהות משותפים

1. הניסיון לבטל את תרבות ארץ המוצא ופיזור

האוכלוסייה הביא לא פעם לניכור.

2. מערכות החינוך הנפרדות הקשו על יצירת גוף תרבותי

מרכזי משותף לכולם.

 

אירועי ואדי סאליב: משמעותם והשפעתם

 

ואדי סאליב, שכונת עוני בחיפה, הפכה ב-8 ביולי 1959 למרכז מחאה חברתית שהובלה ע"י עולי צפון אפריקה בעיקר יוצאי מרוקו. תושבי השכונה, עולים קשי יום שהתגוררו בשכונה ירודה ביותר, שהייתה מיועדת להריסה, התפרצו נגד הממסד המוביל דאז, מפלגת מפא"י והסתדרות העובדים. המחאה הייתה מלווה באלימות כלפי רכוש ושוטרים בחיפה ותוך יומיים, ב 11/7/1959 התפשטו המהומות לעוד מרכזים בהם ישבו יוצאי מרוקו: באר-שבע, מגדל העמק, טבריה ועוד.

המהומות פרצו לאחר שהמשטרה הגיעה, בעקבות קריאה, להשתלט על שיכור שהשתולל בבית קפה בשכונה. השיכור הפעיל אלימות נגד השוטרים, נורה נפצע והובהל לבית החולים. בשכונה התפרסמה שמועה שהשכור נהרג, ובתגובה ארגנו פעילים חברתיים בשכונה הפגנה שנישאו בה דגלים שחורים ודגל המדינה טבול בדם. ההפגנה התפזרה ללא אלימות. למחרת היום החלו המהומות האלימות. המון מתפרעים עלו מן השכונה לשכונת הדר, פגעו בחלונות ראווה, בזזו חנויות, הציתו מכוניות, חסמו כבישים ויידו אבנים. במאבקים עם המשטרה נפצעו 13 שוטרים, 2 מפגינים ו 24 מפגינים נעצרו.

הממשל פעל נמרצות לדיכוי המהומות, החל בשימוש במעצרי מנע דרך דה-לגיטימציה של המתפרעים והצגתם כמחבלים במפעל הציוני. חלק מהעצורים במהומות הובאו למשפט ונדונו לעונשי מאסר קצרים. במקביל, הקימה הממשלה ועדת חקירה ממשלתית "ועדת עציוני".

מנהיג המחאה, דוד בן הרוש, הופיע לפני הועד והסביר כי תושבי השכונות סובלים מהזנחה וקיפוח מתמשך על רקע מוצאם. בן הרוש טען כי חלוקת הרכוש בשכונת ואדי סאליב הייתה לא הוגנת וטען שהעולה האשכנזי קיבל תנאים ומגורים טובים יותר מאשר העולה ממרוקו.

בן הרוש נדון למאסר לתקופה של 24 חודשים על אחזקה ושימוש של אקדח ללא רישיון ותקיפת שוטר ( בסופו של דבר ישב רק 10 חודשים לאחר שקיבל חנינה מהנשיא) הוא ניסה להיבחר לכנסת ברשימת יוצאי מרוקו אולם זו לא עברה את אחוז החסימה.

מסקנותיה של ועדת עציוני פורסמו ב- 19/8/1959. את מסקנותיו פתח השופט עציוני במשפט: "כאן חטאנו כולנו, כאן אשמים אנחנו כולנו". אולם יתרת הדו"ח לא הצביעה על אשמה ספציפית של הממשלה. בדו"ח נטען כי המחאה פרצה מהרגשה סובייקטיבית של אנשים שחשו מקופחים.

משמעות האירועים בואדי סאליב והשפעתם.

  1. שאלת הקיפוח של עולי ארצות האסלאם הועלתה אל מעל פני השטח וזכתה לחשיפה ותגובות שונות.
  2. נושא המתח הבין עדתי עלה בכל היקפו.
  3. החל דיון ציבורי בנושא מדיניות הקליטה של ממשלת ישראל.
  4. תושבי השכונה פונו ממנה ופוזרו בשכונות חדשות יותר בתחילת שנות ה-60.
  5. שיפורים כלכליים – הוגדל שכר פועלי הדחק, הוגדלה מכסת ימי העבודה בחודש. זורז הטפול במתן קצבאות למשפחות מרובות ילדים.
  6. המפלגות הפוליטיות הגדילו את הייצוג של יוצאי צפון אפריקה.
  7. המהומות יצרו דינמיקה חברתית שהובילה להקמת ארגון הפנתרים השחורים בראשית שנות ה-70.

 

סיכומים נוספים:

המשך העימות הישראלי – ערבי: ישראל הבינה שהסכמי שביתת הנשק כללו שביתת אש מוחלטת, כלומר
בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
דילוג לתוכן