העליות הראשונה והשנייה: הקשיים איתם התמודדו העולים

הקשיים של גל העלייה הראשון:

  • תנאי האקלים בארץ היו קשים למתיישבים שרובם הגיעו ממזרח אירופה ולא היו רגילים לאקלים של המזרח התיכון.
  • המתיישבים הראשונים השקיעו כספים רבים בקניית הקרקעות ובבניית תחילת התשתית של המושבה, אך עדיין הכסף שהביאו איתם אזל והם נקלעו למצוקה כלכלית קשה.
  • היעדר ידע בחקלאות, למתיישבים הראשונים לא היה כל ידע וניסיון בכך, לכן לא ידעו כיצד לעבד האדמות שקנו ובשלב הראשון קנו גידולים שאינם מתאימים לסוג הקרקע, בעקבות חוסר הניסיון הם נקלעו למצב כלכלי חמור.
  • המקומיים הערבים לא קיבלו בעין יפה את בוא היהודים ופעמים רבות הם נהגו להסתנן למושבות ולגנוב יבול ובעלי חיים.
  • בארץ ישראל היה ריבוי ביצות ויתושים מסוכנים שבעקבות הקרבה של המושבת לאותם אזורים האוכלוסייה החלשה חלתה ונפטרה.

ההתמודדות של גל העלייה הראשון:

מפעלו של הברון רוטשילד: אנשי המושבות פנו לברון רוטשילד בבקשה לעזרה, הוא החליט מסיבות ציוניות לעזור להם אבל במספר תנאים:

  • ניהול המושבה יהא בשליטת נציגים מטעמו.
  • על המתיישבים לציית לנציגים מטעמו בכל תחומי החיים.
  • המתיישבים יקבלו משכורת לפני נפש, ללא קשר לאיכות עבודתם.
  • המתיישבים לא מחליטים כלום בניהול המושבה, הכל בשליטת הברון.

שיטה זו תרמה לביסוסן וכלכלתן של המושבות במשך 17 שנה, רוטשילד בנה מבנים, בתי ספר, מרפאות ותמך בכל צרכיהם. הוא הביא חקלאים מומחים שעזרו להם.

המתיישבים הודו בהתחלה לברון אך לאחר זמן מה חסרה להם השליטה במושבה וניהולה, הם הקימו המושבות במטרה לשלטון עצמאי ולהיות בעלי רכוש ואבדה להם היכולת הזו.

המעבר לחברת יק"א: בעקבות פניות רבות המתיישבים הברון רוטשילד העביר בשנת 1900 את ניהול המושבות לידי "חברת יק"א" (החברה היהודית להתיישבות) אשר הוקמה על ידי הברון הירש. הוא העביר כספים לחברה כדי לתמוך במושבות ושהמפעל הציוני יצלח, החברה שינתה את מדיניות ניהול המושבות, מערכת הנציגים בוטלה וניהול המושבה חזר למתיישבים.

הם קיבלו הלוואות מטעם החברה אך היו מחויבים להחזיר כספים לחברה תוך זמן קצוב, המתיישבים עבדו קשה יותר והחזירו הכספים.

 

הקשיים של גל העלייה השני:

  1. רובו של גל העלייה השנייה היה צעירים, הם חשו בדידות הואיל ועלו בקבוצות של חברים ללא המשפחות.
  2. הייתה אכזבה גדולה ופער בין החלומות שלהם והציפיות מהחיים בארץ מול המציאות.
  3. גל העלייה הראשון לא קיבל בצורה יפה את גל העלייה השני, היה ניתוק ביניהם ובעלי המושבות לא היו מוכנים להעסיק את הצעירים אך כן את הערבים.

ההתמודדות של גל העלייה השני:

"כיבוש העבודה": מאבקם הפנימי שניהלו אנשי העלייה השנייה למען עבודה עברית בארץ ישראל, הם היו צריכים להסתגל לעבודה קשה ולתנאים אחרים מאלה שידעו באירופה. בנוסף, הם התמודדו עם כך שבמושבות לא העסיקו אותם והעדיפו את הערבים, הם האמינו שהמדינה היהודית צריכה להיבנות בעבודת כפיים על ידי יהודים וזכותו של כל אדם לעבוד בכל עבודה ולקבל תנאי עבודה הולמים.

יש כאן ביטוי לדרך חייהם של גל העלייה השני שבכל מקום שנמצאים המקומיים – יהיו יהודים. גל העלייה השנייה עבד בבניה, סלילת כבישים, תשתיות וחקלאות.

 

"כיבוש השמירה": גל העלייה השנייה האמין בשמירה עברית ושהיהודים צריכים להגן על עצמם ולשמור במקום הערבים על הישובים והמושבות, צעירי העלייה השנייה הבינו שבאמצעות שמירה יהודים היישוב יתחזק מבחינה ביטחונית ויממש את השקפת עולמו.

ארגון השמירה היהודית הראשון נקרא "בר גיורא", סיסמתם הייתה: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום"

הארגון התחיל לעבוד במחתרת הואיל והיה אסור ליהודים לאחוז בנשק ולרכב על סוסים, הם התחפשו לערבים והחלו בעבודה. לאחר מספר שנים הארגון התעצם ושינה שמו ל"ארגון השומר".

 

בתחום התרבות: בגל העלייה השני הקימו מוסדות חינוך ותרבות רבים (ביניהם: הטכניון, בצלאל וכו'), אליעזר בן יהודה הגיע לארץ בגל העלייה הראשון והוביל למאבק להחייאת השפה העברית, הוא שאף להפוך אותה לשפה מדוברת והקים את "ועד הלשון העברית" שתפקידו היה לפתח השפה ולקבוע "חוקים" לשימוש תקני בה.

במקביל התפתחו עיתונים בעברית (חבצלת והצבי), הוקמו בתי ספר עבריים, הייתה דרישה ללמד רק בעברית, מלחמת השפות אשר היוותה המשך למאבקו של אליעזר בין יהודה על כיבוש השפה והפיכת היישוב היהודי בארץ ישראל לעברי ועצמאי הכולל מאבק בטכניון.

 

בתחום הפוליטי: בתקופה זו הוקמו המפלגות הראשונות בארץ ישראל על ידי העלייה השנייה, פועלי העלייה היו בודדים, הם הגיעו ללא משפחה וזכו ליחס מנוכר מצד איכרי העלייה הראשונה. הרגשת הבדידות דחפה היהודים להתלכד לכדי מפלגות שיעזרו להם בתנאי העבודה ובעזרה הדדית, המפלגות היו "הפועל הצעיר" ו-"פועלי ציון".

  • הפועל הצעיר – מפלגה ייחודית וציונית הפועלת למען הגשמת הציונות וליכוד היישוב, הם רצו להקים מעמד עובדים אשר יגשים הרעיון הציוני דרך העצמת השפה העברית והתנגדו למעמדות בחברה.
  • פועלי ציון – הוקמה כבר ברוסיה, הרעיון המרכזי שלה היה שילוב המעמדות עם הרעיון הציוני, האמינו בחברה סוציאליסטית בארץ ישראל.

 

אישים וארגונים שסייעו לעלייה החלוצית: המשרד הארצישראלי

את התפקיד שמילא הברון רוטשילד בעלייה הראשונה כאישיות המממנת ומכווינה את התפתחות ההתיישבות בארץ, מילאו מוסדות התנועה הציונית בתקופת העלייה השנייה.

לאחר מות הרצל, החליפו כנשיא ההסתדרות הציונית איש אמונו דוד וולפסון. בתקופת כהונתו התפתחה בתנועה גישת ביניים בין הציונות המעשית לציונות המדינית- הציונות הסינתטית, לפיה- אין להתבסס על המעשה המדיני בלבד בפעילות התנועה הציונית ויש להשקיע משאבים בעבודה מעשית בארץ כי גם היא תניב תוצר מדיני.

ב-1908 הקימה ההסתדרות הציונית העולמית, בהתאם לרוח הציונות הסינתטית, זרוע ראשונה בארץ ישראל – המשרד הארצישראלי. בראש המשרד עמד ד"ר ארתור רופין ששאף לרכוש כמות גדולה ככל האפשר של אדמות הארץ וליישבן. הגופים הכלכליים שאפשרו את עבודתו של רופין היו הקרן הקיימת לישראל והחברה להכשרת הישוב, גופים אלה של ההסתדרות הציונית העולמית היו אחראיים על רכישת אדמות ועל הקמת יישובים בהתאמה.

  • המשרד הארצישראלי תכנן את ההתיישבות בארץ, גייס כספים וקישר בין היישוב ובין התנועה הציונית.

רופין סייע לחלוצי העלייה השנייה ששאפו לעבוד כפועלים חקלאיים לרכוש הכשרה מקצועית כשהקים את החוות הלאומיות שנוהלו על ידי אגרונומים מוסמכים ותרמו לעלייתם של יישובי פועלים עצמאיים על הקרקע.

המשרד הארצישראלי הקים חוות לאומיות על אדמת הקק"ל: חוות כנרת,בן-שמן וחולדה. הקמת החוות נועדה לשרת שלוש מטרות מרכזיות:

  • גאולת אדמות המולדת וכיבוש העבודה העברית.
  • הכשרת פועלים לעבודה חקלאית, כדי שבעתיד יוכלו לצאת להתיישבות של קבע.
  • יצירת מקורות תעסוקה לפועלים, כדי לצמצם את הירידה מן הארץ.

כיבוש העבודה וכיבוש הקרקע.

 

הנחת התשתית לתרבות ולחינוך עברי

החייאת הלשון העברית – החייאת השפה העברית, אשר שימשה במשך מאות שנים רק לתפילה, סימלה עבור אנשי העלייה הראשונה והשנייה את רעיון התחייה הלאומית היהודית. העולים ניסו להחדיר את השפה לחיי היומיום, לעיתונות, לתרבות ולחינוך. אליעזר בן יהודה היה מהמובילים במאבק זה:
הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1881 והנהיג בביתו חובת דיבור עברית ונאבק למען הלשון העברית. הוא טען שהיהודים אינם יכולים להיות עם רק עם חזרתם לארץ ישראל אלא עליהם לחזור לשפת אבותיהם – העברית. הוא הפך את השפה לשפת יום – יום והמציא מילים חדשות, הוא חיבר מילון , כתב בעיתונים עבריים , נאבק להחדרת השפה העברית כשפת הוראה בבתי ספר. הוא הקים את "ועד הלשון העברית" שחידשה מילים ופעלה לעידוד הדיבור, הכתיבה והחינוך בעברית.

התפתחות החינוך העברי:
בית הספר העברי הראשון "בית ספר עממי" נפתח בראשון לציון ובו למדו בעברית בכל מקצועות הלימוד , ובתל אביב הוקם בית ספר עברי "הגימנסיה העברית הרצליה" בה למדו בעברית וטיפחו את הרוח הלאומית העברית.

"מלחמת השפות":
חברת "עזרה", ארגון של יהודי גרמניה, עשתה רבות למען החינוך בארץ ישראל ע"י ייסוד סמינר למורים וע"י הקמת בי"ס למסחר ולגננות. הארגון הקפיד על הוראת המקצועות בגרמנית לצד העברית. בשנת 1912 החליטה החברה להקים בי"ס טכני גבוה בחיפה. הם החליטו כי המקצועות המדעיים והטכנולוגים יילמדו בגרמנית. היה בכך הגיון כי הספרים היו בגרמנית ורוב המונחים בגרמנית, אבל הדבר היה מנוגד לשאיפות הלאומיות של העולים. בעקבות ההחלטה פרצה שביתה בקרב המורים והתלמידים בארץ. העניין הפך לעקרון ובראש המאבק עמדה הסתדרות המורים אשר הייתה האיגוד המקצועי העברי הראשון שנוסד בארץ ישראל (1903). בעקבות הלחץ החליטה "עזרה" ללמד בטכניון בעברית.

 

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן