השפעת גורמים שונים על גורל היהודים בארצות האסלאם

הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב, מצרים, סוריה, עיראק, לבנון, תימן ואיראן.

מספר היהודים: סיום הקיום היהודי בארצות האסלאם בתוך כ-20 שנה בלבד. ב-1948 חיו בארצות האסלאם כמיליון יהודים. ב-1969 ירד מספרם למעט פחות מ-200,000, וכיום עומד מספרם על אלפים בודדים. כלומר, 80% מכלל היהודים עזבו את ארצות האסלאם בתוך פחות מדור- הגירה חסרת תקדים בעם היהודי.

מעמדם ומצבם הכלכלי של יהודי ארצות האסלאם ערב הקמת מדינת ישראל:

ממבט על ניתן להבחין בכמה מאפיינים דומים שתורמים להבנת השינוי שהתחולל בקהילות אלו, אך חשוב לזכור שמדובר בקהילות שונות ובמאפיינים שונים.

  • עד שנות ה-30 של המאה ה-20 סבלו היהודים בארצות האסלאם מיחס מפלה, ולעתים אף משפיל ומזלזל מצד האוכלוסייה המקומית. עם זאת, בדרך כלל לא חוו היהודים אנטישמיות אלימה דוגמת הפוגרומים במזרח אירופה.
  • היהודים קשרו את גורלם עם השלטון הקולוניאליסטי אשר הציע להם שוויון משפטי ואפשרויות קידום ותעסוקה. הם השתלבו, הושפעו מהתרבות האירופאית שהביא עמו, נהנו מפירותיו ושיפרו בדרך כלל את מעמדם המשפטי ואת מצבם הכלכלי כתוצאה מהשפעת שלטון זה.
  • ככל שהיהודים התקרבו אל השלטון הקולוניאלי הזר, כך התרחקו מהאוכלוסייה המוסלמית המקומית, עובדה שהובילה להגברת העוינות כלפיהם מצד האוכלוסייה המקומית.
  • בשנות ה-30 חלה החמרה ביחס האוכלוסייה המקומית אל היהודים והחלו פגיעות פיזיות, התדרדרות נוספת התרחשה עם תום מלחמת העולם השנייה.
  • החל מראשית המאה ה-20, התקיימה פעילות ציונית ענפה בחלק מארצות האסלאם – תנועות נוער, עיתונים, חינוך. החל מימי מלחמת העולם השנייה התרחשה עליה משמעותית בהיקף פעילות זו, בעיקר בשל הגעת שליחים מא"י לארצות האסלאם.

הגורמים השונים שעיצבו את גורל יהודי ארצות האסלאם, החל מסוף שנות ה-40:

נקודת המוצא לשיעור זה הינה הנתונים הדמוגרפיים המלמדים על התהליך שהוביל לסיום הקיום היהודי בארצות האסלאם. משמע העובדה שלמעלה מ-80% מהיהודים היגרו מארצותיהם בתקופה זו. רובם עלו לישראל ומיעוטם למדינות אחרות (צרפת, איטליה, בריטניה ועוד).

  • השפעת תהליך הדה קולוניזציה:א. שינוי תרבותי –אחד הביטויים של הדה קולוניזציה היה התרחקות מהתרבות המערבית שהביאו עמן המדינות הקולוניאליות. היהודים, אשר אמצו בדרך כלל תרבות זו, מצאו עצמם עתה בסביבה תרבותית אחרת, התרבות הערבית שהשתלטה בהדרגה על הוויית החיים בארצות השונות (שפה, לבוש מנהגים, תרבות שלטון).ב. התגברות השנאה ליהודים – היהודים זוהו כאמור כתומכי המשטר הקולוניאלי . התוצאה הייתה העמקת השנאה ליהודים והתגברות הפעילות נגדם. עם זאת חשוב לציין כי היו גם יהודים מעטים שתמכו בתהליכי הדה קולוניזציה מסיבות אידיאולוגיות )האמונה בזכות ההגדרה העצמית) מתוך הנחה שמדינות הלאום שתוקמנה תהיינה דמוקרטיות ותבטחנה את הקיום היהודי בתוכן. כמו כן יש לציין כי המאבק לשחרור לאומי מיתן בשלבים מסוימים מגמות אנטי יהודיות, מתוך הנחה של התנועות הלאומיות כי פגיעה ביהודים עלולה לפגוע בתדמיתן ולעכב את השגת העצמאות. אך לאחר השגת העצמאות הותר הרסן ותהליך הרחקת היהודים מהחברה והפגיעה בהם הגיע לשפל חסר תקדים

 

  • התגברות הלאומיות: כפי שארע באירופה, כמאה שנים קודם לכן, התאפיין העולם הערבי לאחר מלחמת העולם השנייה בהתגברות המגמות הלאומיות. מגמות אלה הדגישו את המשותף לכל בני הלאום ודחו את היהודים בארצות האסלאם כיסוד זר שאינו חלק מהלאום המתגבש .
  • השפעת מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל: אירועים אלה הביאו לשיא את השפעתו של הסכסוך הישראלי – ערבי בא"י על מצבם של יהודי ארצות האסלאם בהיבטים הבאים:א. המעגל הראשון: מדינות שהשתתפו ישירות במלחמה נגד ישראל (47'-49') – ירדן, מצרים, סוריה, לבנון ועיראק. במדינות אלה הייתה למלחמה השפעה ישירה וקשה על מצב היהודים. בולטת במיוחד מצרים, אשר בה, במקביל לפלישה לישראל, התערער לחלוטין בסיס הקיום של היהודים, כ-600 מתוכם נאסרו, רכוש רב הופקע ופגיעה פיזית אלימה גבתה מחיר כבד של הרוגים ופצועים.

    ב. המעגל השני:
    מדינות שלא לחמו נגד ישראל (איראן, תורכיה, תימן, עדן ומדינות צ' אפריקה). גם במעגל זה נתנה המלחמה את אותותיה, אך בדרך כלל בעוצמה פחותה. יוצאת דופן בעניין זה הייתה לוב בה התחולל ביוני 48' גל אלימות קשה נגד היהודים.

    ג. הפאן-ערביות ופעילותה של הליגה הערבית:
    מגמת הפאן-ערביות שהתחזקה בתקופה זו הדגישה את אחדות העולם הערבי כנגד הישות הציונית שנתפסה כזרוע של האימפריאליזם המערבי. מגמה זו הכניסה גם את מדינת המעגל השני לעימות עם מדינת ישראל, וכפועל יצא מכך – גם את יהודי מדינות אלה. הליגה הערבית הייתה אחד הביטויים הבולטים במגמה זו. הליגה הערבית השתמשה בשנאה לישראל כגורם מאחד של העם הערבי.
  • ציונות וזיקה דתית והיסטורית לא"י: הפעילות הציונית במדינות אלו התגברה עם בואם של שליחים מא"י במהלך מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה ובעקבות השואה התרחבה פעילות התנועה, כולל במדינות האסלאם, והודגשה ההגשמה – משמע העלייה לא"י והמאבק להקמת המדינה ,אשר נתנו אותותיהן בשטח. לאלה יש להוסיף גם את הזיקה הדתית וההיסטורית העמוקה לא"י שאפיינה את יהודי ארצות המזרח ואת ההתלהבות שאחזה בהם עם קום המדינה.
  • "חיסול גלויות": ממשלת ישראל נקטה במדיניות שכונתה 'חיסול גלויות' משמע – העלאת קהילות שלמות לישראל. הגורמים לכך היו התפישה לפיה מדינת ישראל היא מרכז העולם היהודי ועל כן היא האחראית לגורל היהודים בעולם כולו, לצד ההכרה כי מצבם הביטחוני של יהודי ארצות האסלאם הולך ומתערער ומסכן את קיומם.

 

 

סיכומים נוספים:

המשך העימות הישראלי – ערבי: ישראל הבינה שהסכמי שביתת הנשק כללו שביתת אש מוחלטת, כלומר
בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן