התיוונות ממלכת החשמונאים – אלכסדנר ינאי ואשתו שלומציון

אלכסנדר ינאי:

יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון (נשיא החשמונאים הראשון), מת בשיבה טובה ובנו יהודה אריסטובולוס החליפו לאחר שרצח את אחיו אנטיגונוס – מעשהו של יהודה מעיד על השינוי שחל במשפחת החשמונאים שהפכה דומה למשפחות מלוכה הלניסטיות.

יהודה-אריסטובולוס משל במשך שנה אחת במהלכה הספיק לכבוש שטחים בחבל הגליל ולגייר את תושביו, הוא נפטר כתוצאה ממחלה ואחיו אלכסנדר ינאי ירש אותו כמושל וכוהן גדול ביהודה בשנת 103 לפני הספירה.

את מורשתו של אלכסנדר ינאי ניתן לחלק לשניים: פועלו בתחומי החוץ ופועלו בתחומי הפנים. אלכסנדר ינאי קיבל לידיו מדינה יהודית חזקה ומאוחדת ומלחמותיו, בשונה מקודמיו החשמונאים, לא נועדו לכיבוש שטחים בהם התגוררו יהודים רבים אלא להשגת שלטון על נמלים ודרכי מסחר.

תחילה נחל אלכסנדר ינאי שורת הצלחות בכיבושיו לאורך חופי הים התיכון וצבר שטחים ונכסים רבים.

במלחמותיו נזקק לסיוע זר ממלכת מצרים וגם מצבאות שכירי חרב בהם הרחיב את השימוש, מלחמותיו של ינאי הביאו להטלת עול מיסים כבד על תושבי יהודה ורבים מהם חברו לנוכרים בניסיון לערער את שלטונו.

התיוונות אלכסנדר ינאי:

אלכסנדר ינאי, שם יווני מן הסתם, היה לשליט הראשון אשר טבע מטבעות שנשאו את התואר "מלך" ועליהם כיתוב ביוונית באחד צדדי המטבע

ינאי אף התהדר בתואר "מלך" אף על פי שלא היה מזרע דוד ולקח לידיו את הזכות לחוקק ולשפוט מידי מועצת הזקנים, בצעדים אלו חרג מן הסמכויות שנתן העם לסבו שמעון באסיפת העם.

גם חצרו של אלכסנדר-ינאי דמתה לחצר מלך הלניסטית וכלל העדויות שמנינו מצביעות על תהליך ההתייוונות שעברה שושלת החשמונאים, חשוב לציין כי ראשית צמיחתה של שושלת זו במאבק במתייוונים ובהתייוונות.

 

שם השליט ותקופת שלטונו 103 לפנה"ס עד 76 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט) קרא לעצמו בתואר מלך
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטי תקופתו  התאפיינה במאבקים פנימיים, אבל לבסוף ניצח.
השפעת פעולותיו על התחום הכלכלי הצורך בצבא השכיר הכביד מאד את המס על היהודים, כאשר מהכסף נהנים הלא יהודים שמשרתים בצבא תמורת תשלום.
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפי הריסת המקדשים האליליים (הלניסטיים), הביאה לבריחה של לא יהודים מהארץ.
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאלית כיבוש כל מישור החוף בין עזה (חוץ מאשקלון), כיבוש עבר הירדן המזרחי
יחס השליט לתרבות ההלניסטית תקופתו אופיינה במאבק בין התרבות ההלניסטית לתרבות היהודית, מצד אחד הוא השמיד את המקדשים האלילים, אבל מצד שני  היה הרבה כוח בשלטון לשלומציון שבין השאר דרשה מאלכסנדר ינאי לשאת אותה, וזה מאפיין הלניסטי מובהק נשים בשלטון. וכן, היה לו צבא שכיר שזה גם מאפיין הלניסטי. בנוסף, הוא גם היה בסכסוך גבוה עם המנהיגים הדתיים (הפרושים) כנראה בגלל שהוא רצה להיות מלך כמו ההלניסטים – למלך יש שלטון מוחלט עם כל הסמכויות.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונו מוות טבעי

 

שלומציון אלכסנדרה (שלומציון המלכה)

לאחר מות בעלה, אלכסנדר ינאי, ירשה אותו אשתו, שלומציון אלכסנדרה. עצם מינוייה של שלומציון למלכה היווה המשך למגמת ההתייוונות של השלטון החשמונאי שכן ביהדות נשים לא שימשו כשליטות.

שלומציון אכן שימשה כמלכה, אך עקב היותה אישה תפקיד הכהן הגדול ומפקד הצבה נמסרו לבניה.

שלומציון חיזקה את הצבא והמדינה החשמונאית ואויביה לא התקיפו את יהודה בימיה. רק מסע מלחמה אחד נערך בתקופתה והסתיים ללא תוצאות. במותה, החל המאבק בין בניה על השלטון.

שם השליט ותקופת שלטונו 76 לפנה"ס עד 67 לפנה"ס
המעמד/ תואר השליט (שינויים במעמד השליט) מלכה, אם כי בגלל היותה אישה תפקיד הכוהן הגדול ומפקד הצבא נמסרו לבניה.
השפעת פעולותיו בתחום הפוליטי יציבות פוליטית, הימנעות ממלחמות
השפעת פעולותיו על התחום הכלכלי יציבות ושפע, אבל הצורך בצבא השכיר הכביד מאד את המס על היהודים, כאשר מהכסף נהנים הלא יהודים שמשרתים בצבא תמורת תשלום.
השפעת פעולותיו על התחום הדמוגרפי
השפעת פעולותיו על ההתרחבות הטריטוריאלית הסתפקה בהשלמת כיבוש עבר הירדן, עסקה יותר בבניית כוח צבאי שיגן על כיבושי העבר. היא הקימה צבא ענק.
יחס השליט לתרבות ההלניסטית העסיקה צבא שכיר שזה מאפיין הלניסטי וכמובן עצם שלטונה של אישה. ויש לה גם שם שני שהוא הלניסטי. אך אלו השפעות מועטות.
כיצד  סיים השליט את תקופת שלטונו בסוף ימיה, התחילה מלחמת ירושה בין בניה,. היא נפטרה ולא הספיקה להעביר את המלוכה ליורש העצר המיועד שלה והמדינה החשמונאית עמדה על סף מלחמת אזרחים

 

סיכומים נוספים:

הקדמה לשלטון החשמונאים אלכסנדר מוקדון (אלכסנדר הגדול) עולה לשלטון ממלכת החשמונאים לאחר רצח אביו ששלט
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
היקף העלייה וארצות המוצא: עם סיום המנדט הבריטי, הסתלקה עמו ההגבלה על העלייה היהודית לא"י, 
דילוג לתוכן