יהודה הופכת לפרובינקיה – תקופת הנציבים הראשונה (שלטון ישיר)

כעשר שנים לאחר מותו של הורדוס, נעשתה יהודה לפרוביניקה רומית (פרובינקיה היא כינוי לאזור בשליטה רומאית ישירה בכל מקום מחוץ לאיטליה) והועמדה תחת שלטונו של נציב רומאי. הנציב ישב בקיסריה ולצידו הוחזק כוח צבאי שסייע לשלטונו.

תפקיד הנציב וסמכויותיו:

  • אחריות על הסדר הציבורי: באמצעות חיילות עזר שגייסו הנציבים מתוך האוכלוסייה הנוכרית בארץ ישראל.
  • אחריות לגביית מסים ועמידה בראש המערכת המנהלית: בתוקף כך ביצע הנציב הראשון מפקד אוכלוסין (ספירת התושבים באזור ואגירת נתונים עליהם) שעורר התנגדות רבה בקרב היהודים כיוון שנתפס כסמל לאובדן החירות ולשעבוד לרומא.
  • סמכות שיפוטית לרבות מתן גזר דין מוות: סמכות שהביאה לקיצוץ בסמכויות הסנהדרין בכל הנוגע לדיני נפשות.
  • סמכות למנות את הכוהן הגדול ולהדיחו על-פי שיקול דעתו.

מאפייני שלטון הנציבים בארץ:

תקופת הנציבות הרומאית ביהודה הייתה תקופה שבה גברה השנאה כלפי הכיבוש הרומי והתעצם המתח בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הנוכרית עד שלבסוף בשנת 66 לספירה פרץ בארץ ישראל המרד הגדול. להגברת המתיחות והאיבה תרמו תרומה מכרעת מאפייני שלטון הנציבים:

  • עושק ופגיעה כלכלית: הנציבים הטילו על האזרחים מסים כבדים, עול המסים נבע מדרישות הקיסרות הרומאית אך גם מחמדנותם של הנציבים ששאפו לנצל את תקופת נציבותם כדי להתעשר. אחד הנציבים אף פרץ לבית המקדש ונטל מאוצרו כסף כדי לממן בנייה ציבורית בעיר.
  • העדפת האוכלוסייה הלא יהודית: הנציבים, במיוחד האחרונים שבהם, הזדהו בדרך כלל עם הנוכרים שחיו בארץ ישראל, והעניקו להם חסות ועזרה. בתקופת הנציבות התרבו המאבקים על השלטון בערים המעורבות ועל הבעלות על קרקעות. כאשר הובאו הסכסוכים להכרעת הנציבים תמכו אלה בדרך כלל בתושבים הזרים והתעלמו מתביעות היהודים.
  • פגיעה בדת וברגשות הדתיים:
    א.
    הנציבים מינו את הכוהנים הגדולים באופן שרירותי, כאשר אפשרו את קניית המשרה בכסף ובכך פגעו בקדושת המשרה ועוררו טינה כלפיהם וכלפי הכוהנים הגדולים.ב. עריכת מפקד האוכלוסין (הקנזוס) המבוסס על ספירה ישירה נאסרה בתורה בצורה מפורשת וקיומה עורר התנגדות נרחבת.ג. בתקופת הנציבים האחרונים הוצבו חיילים רומאיים חמושים באולמות בית המקדש בחגים ומועדים. רבים מהחיילים התנהגו בגסות כלפי המאמינים בתוך בית המקדש עצמו.
  • פעולות כנגד תנועות משיחיות ומורדים: הנציבים הגבירו את הפיקוח על תנועות משיחיות שהתעוררו בקרב העם וחיזקו בקרבו את התקווה להיגאל משלטון רומא בדרך נס. הם נקטו יד קשה כלפי מנהיגי התנועות הללו והוציאו אותם להורג מחשש שיעוררו תסיסה כנגד השלטון. המנהיג המשיחי המפורסם ביותר היה ישו שנצלב על ידי הנציב פונטיוס פילאטוס.

 

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן