לאומיות יוונית: דפוסי ההגשמה של הלאומיות ביוון במאה -19

מצב מדיני וחברתי לפני תחילת המאבק

מצב מדיני- היוונים היו חלק מהאימפריה העות'מאנית, בראשות התורכים, שכבשה את האזור כבר במאה ה-16. כך קרה שיוון הנוצרית הייתה תחת שלטון זר בעל דת, שפה ותרבות אחרים לגמרי. במאה ה-19 האימפריה העות'מאנית הייתה בתהליך התפוררות כיוון שלא הצליחה להחזיק בכל השטחים הרבים שלה, סבלה מקשיים כלכליים וכישלונות צבאיים.

ליוונים, להבדיל מן האיטלקים, הייתה תודעה לאומית. היוונים בלטו בהשכלתם ובכלכלתם. רבים מהם היגרו מיוון אל ארצות אירופה, הקימו מושבות משלהם אבל שמרו על קשר עם המולדת היוונית (הרחבת בסיס המסחר שלהם).

תורכיה אף אפשרה ליוונים לפתח את תחום המסחר הימי שלהם. הפריחה הכלכלית של סוחרי יוון הגיעה לשיאה במאה ה – 19. תחושת השפע וההצלחה הכלכלית הובילה לרצון להיאבק למען עצמאות לאומית.

מצב חברתי- היוונים היו עם די מגובש- הם היו כולם נוצרים, דיברו יוונית וחיו באזור גיאוגרפי משלהם- בדרום הבלקן. היוונים נהגו לעסוק במסחר בגלל קרבתם לים, היו ביניהם סוחרים שנסעו לארצות אחרות באירופה במסגרת עסקיהם. יוונים רבים היגרו אל ארצות אחרות באירופה והקימו בהן קהילות יווניות ששמרו על הקשר עם המולדת הישנה- יוון.

העיסוק במסחר של היוונים יצר קשרים הדוקים עם עמי אירופה. רעיונות תנועת ההשכלה, המהפכה הצרפתית – רעיונות החירות, השוויון וריבונות העם – מחלחלים בקרב אוכלוסייה זו.

מטרת המאבק:

התנועה הלאומית היוונית דרשה לשחרר את יוון מן השלטון הזר ולהקים מדינה עצמאית וריבונית על סמך רעיונות ההשכלה. בנוסף, התנועה שאפה להחיות את התרבות, השורשים והמסורת היוונית העתיקה.

 

הכוחות הפעילים שהניעו את המאבק:

מנהיגי התנועה הלאומית היוונית היו יוונים בני המעמד הבינוני, רבים מהם היו סוחרים שחיו ביוון או בקהילות יווניות בארצות אחרות שהכירו את רעיונות ההשכלה והקימו אגודות לאומיות על בסיס רעיונות אלה. המנהיגים היו משכילים שהכירו את תרבות יוון העתיקה וביקשו להחיות אותה ולהפוך אותה לתרבות של יוון המודרנית כיוון שהיו גאים בה על כך שהיא הבסיס לתרבות אירופה כולה. הם היו חילוניים שהסתייגו מהכנסייה והכנסייה הסתייגה מהם.

אלכסנדר איפסלנטי היה סוחר יווני שחי ברוסיה ועמד בראש האגודה הלאומית היוונית הגדולה ביותר בעיר אודסה שברוסיה. הוביל את המאבק בתחילתו והתפרסם מאד בזכות כך.

השלבים העיקריים בהתפתחות הלאומית היוונית: 

שלב ההיערכות- מובילי המאבק, בעיקר הסוחרים ובמיוחד אלה שחיו בארצות אחרות, הושפעו מרעיונות ההשכלה ומהמהפכה הצרפתית ועברו התעוררות לאומית בעצמם. בתחילת המאה ה- 19 התחילו להקים אגודות לאומיות בתוך יוון ובארצות אחרות. מטרת אגודות אלו הייתה מטרה לאומית- לשחרר את העם היווני מן השלטון הזר הטורקי.

אגודות אלו עסקו ביצירת זהות לאומית משותפת ליוונים. הם ראו את תרבות יוון העתיקה כתרבות הלאומית של היוונים המודרניים וקראו לגלות מחדש את תרבות יוון העתיקה ולהחיות אותה (פילוסופיה, תיאטרון, אומנות ומדע). בכך הם יצרו תרבות לאומית יוונית ושורשים היסטוריים עמוקים (שלא היו אמיתיים). בתוך יוון פעלו לחיזוק השפה היוונית ובבתי הספר לימדו את תרבות יוון העתיקה. האגודות עסקו בהפצת הרעיונות הלאומיים ויצירת תודעה לאומית.

שלב המאבק- ב- 1821 הוביל איפסלנטי כוח יווני לאומי מרוסיה אל תוך שטחי האימפריה העות'מאנית והכריז על מרד לאומי נגד התורכים. פעולה זאת סימנה את המעבר של התנועה הלאומית לשלב המאבק הפוליטי והצבאי. גם בתוך יוון החל מרד נגד השלטון התורכי אותו הובילו האגודות הלאומיות. השלטון העותומאני הפעיל כוחות צבאיים גדולים שהיו הרבה יותר חזקים – מאומנים, מאורגנים ובעלי נשק רב. הצבא דיכא את המרד בתום יוון ומחוצה לה באכזריות רבה. גם השליט המצרי שלח את הצבא שלו לעזור בדיכוי המרד. הלחימה נמשכה שנים וגבתה קורבנות רבים.

תושבי ארצות אירופה אהדו את המאבק של היוונים. הם העריצו את התרבות היוונית העתיקה שהייתה הבסיס לתרבות המערבית וראו את היוונים כממשיכיה. בנוסף, הם ראו את היוונים כנציגים של הדת הנוצרית שנאבקים להשתחרר מהכיבוש מוסלמי. הידיעות על הדיכוי הקשה שעוברים היוונים הגיעו לאירופה וזה משך מתנדבים להגיע מארצות שונות ולהילחם יחד עם המורדים ואחרים שלחו תרומות.

שלוש מעצמות אירופאיות החליטו להתערב לטובת המורדים: רוסיה, בריטניה וצרפת. בנוסף לאהדה של אנשיהן ליוון היו להם גם שיקולים אסטרטגיים. הם רצו בהצלחת המרד היווני כדי להחליש את האימפריה העות'מאנית שהלכה והתפוררה, מה שיאפשר להן לתפוס שטחים ולהשיג שליטה באזור. הן החליטו לפעול ביחד (כדי למנוע מאחת מהן להתחזק על חשבון האחרות) ושלחו ב- 1827 צי צבאי משותף שהשמיד בקרב ימי את כוחות הים של תורכיה ומצרים.

תוצאות המאבק: האימפריה העות'מאנית נאלצה לוותר וב- 1929 נחתם הסכם לפיו היא יוצאת משטחי יוון. יוון השתחררה מן השלטון הזר והשיגה את מטרת המאבק הלאומי. המעצמות שהביאו לניצחון קבעו ביניהן שהשליט של המדינה היוונית החדשה יהיה מלך ממוצא גרמני- וזאת כדי למנוע מאבקים פנימיים בתוך יוון.

המאבק הלאומי של היוונים נחשב לניצחון הראשון של עקרון ההגדרה העצמית הלאומית. זה היה מאבק מר וממושך והוא הפך לסמל עבור תנועות לאומיות בכל אירופה לכך שהלאומיות עתידה לנצח.

 

גורמים מסייעים וגורמים מעכבים במאבק הלאומי היווני:

גורמים מעכבים:

  • הצבא העותומאני היה חזק, מאורגן ומצויד הרבה יותר מן הכוחות היווניים שהיו כוחות מפוזרים, חסרי ארגון וציוד. העותומאניים פעלו ביד קשה כנגד האזרחים המורדים ודיכאו את המרד במשך שנים רבות.
  • הכנסייה היוונית התנגדה למרד מפני שהנהיגו אותו חילוניים שעזבו את הכנסייה בהשפעת רעיונות ההשכלה ופנו לפעילות לאומית. היא ראתה בלאומיות תנועה שמערערת על המעמד של הכנסייה והתנגדה לתופעה כולה.

גורמים מסייעים:

  • אהדת דעת הקהל האירופית- אירופאים רבים סייעו למאבק הלאומי היווני בגלל הערצתם לתרבות יוון העתיקה והזדהותם עם המאבק של הנוצרים במוסלמים. התמיכה באה לידי ביטוי בהעברת תרומות כספיות ובהתנדבות להילחם ביוון לצד המורדים.
  • סיוע המעצמות: צרפת, בריטניה ורוסיה שלחו כוח צבאי לעזרת המורדים היוונים שניצח את הצבא התורכי בקרב והביא לנסיגת התורכים מיוון. (ראו פירוט בדף הקודם)

 

קווי הדמיון וקווי השוני בין המאבק הלאומי של יוון ובין דפוסי הפעולה ושלבי המאבק של התנועות הלאומיות באירופה במאה ה-19

קווי דמיון :

  1. מנהיגים כריזמטיים: גם את המאבק הלאומי היווני את המאבק הלאומי באירופה הובילו מנהיגים כריזמטיים שסחפו את העמים למאבק. את המאבק היווני הוביל אלכסנדר איפסלנטי, קצין בצבא הרוסי ממשפחה של מהגרים יוונים, שעמד בראש "אגודת החברים" והוביל את שלב המאבק העממי כנגד האימפריה העות'מאנית.
  2. את המאבקים ביוון ובאירופה הובילו אגודות סתרים וסטודנטים, שפעלו להפצת הרעיון הלאומי בארצותיהם. "אגודות החברים/הרעים" הוקמו על ידי סוחרים יוונים ופעלו ביוון ובקהילות המהגרים מחוץ למדינה. אגודה זו הייתה מהפכנית תרבותית, שפעלה להחייאת התרבות היוונית (דרך חינוך, ספרות וכדומה) ולחיזוק הזהות הלאומית היוונית במטרה לגייס את האוכלוסייה למאבק אל מול האימפריה העות'מאנית.
  3. התנועות הלאומיות ברחבי אירופה וביוון הושפעו מרעיונות ההשכלה והמהפכה הצרפתית שנפוצו ברחבי אירופה בעקבות כיבושי נפוליאון. הסוחרים היוונים שבאו במגע עם הסוחרים באירופה נהנו מפריחה כלכלית והתבססו כמעמד בינוני. בנוסף הם נחשפו לרעיונות ההשכלה, המהפכה הצרפתית וכיבושי נפוליאון ורעיונות אלה נקלטו אצלם היטב. רעיונות ההשכלה חיזקו את החופש הכלכלי לו היו זקוקים והדגישו את כוחו של העם כנגד העריצות.
  4. המאבקים הלאומים החלו בשלב הראשון במאבק עממימאבק מלמטה אותו הובילו השכבות העממיות, מאבק זה נכשל השלב השני של מאבק דיפלומטי וסיוע של המעצמות הצליח. אלכסנדר איפסלנטי ואנשי אגודות החברים הובילו את המאבק בשלב זה, היוונים ראו במרד זה כמלחמת העצמאות שלהם, אך המרד שלהם נכשל. הצבא הקטן שלהם לא הצליח לעמוד מול הכוח העות'מאני ואיפסלנטי לא זכה לתמיכה הרוסית לה קיווה. רק בשלב הבא, שלב המאבק המדיני-צבאי בתמיכת המעצמות הצליחה יוון להשיג עצמאות.

קווי שוני :

  1. אין השפעה של תקופת אביב העמים 1848, תקופת מרידות של תנועות לאומיות ברחבי אירופה. באירועים אלה שהתרחשו במוקדים שונים באירופה לקחו חלק אזרחים רבים ואמנם בתקופה זו עלה כוחם וגברה מעורבותם בחיי המדינה. רוב מהפכות אביב העמים דוכאו בתוך חודשים ספורים, אך עקרונות החירות והשוויון שהלוחמים דגלו בהם חיזקו וביססו את הליברליזם ואת התנועות הלאומיות בקרב עמי אירופה גם בשנים הבאות.

    לעומת זאת, לאירוע זה אין משמעות על המאבק היווני, מכיוון שהמרד היווני הקדים את האירועים האלה ובישר את בוא אביב העמים. המאבק היווני הסתיים ב- 1830.

  2. עם תום המאבק הלאומי היווני הוחלט בועידת לונדון כי ביוון ישלוט מלך ממוצא גרמני אוטו ולא מלך מקומי יווני. יוון קיבלה עצמאות בתמיכת המעצמות שסייעו לה במאבק, לאחר דיונים ומחלוקות בשאלת הגבולות והמנהיג הוחלט על המלכתו של אוטו הגרמני ועל הקמה של מלוכה חוקתית במדינה. לעומת זאת, המאבקים בארצות האחרות הסתיימו בהמלכת מלך/שליט מקומי.
  3. המאבק הלאומי היווני הסתייע במתנדבים רבים שהגיעו מרחבי אירופה לסייע במרד בתמיכת הכנסייה. הסיבה לכך היא המאבק בין אסלאם לנצרות וההערכה שחשו המתנדבים לתרבות יוון העתיקה.

    לעומת זאת, המאבקים באירופה שהיו מאבקים מקומיים לא זכו לתמיכת הכנסייה ולא זכו לתמיכה ציבורית אירופאית, שאף התנגדה לחלק מהמרידות (איטליה).

  1. המאבק הלאומי היווני זכה לסיוע מאוחד ממעצמות אירופה מסיבות שונות – פוליטיות, כלכליות, לחץ דעת קהל, מאבק בין נוצרים למוסלמים. המאבק היווני הסתייע בעזרתם של רוסיה, בריטניה וצרפת, שהובילו להכרעת המאבק.

    לעומת זאת, במאבקים האחרים שהתנהלו באירופה היו חילוקי דעות בקרב המעצמות, כאשר לעיתים הצטרפה למאבק לאומי מעצמה אחת על מנת לסייע במאבק כנגד מעצמה אחרת.

 

 

 

 

סיכומים נוספים:

תנועה לאומית- התארגנות של קבוצת אנשים מהלאום שנאבקת לקיום שלטון עצמי של בני הלאום בשטח
תנועה ההשכלה- הוגי דעות החלו לדרוש מבני האדם להשתמש בשכלם ובהגיונם הבריא כדי להוביל חייהם
קווי דמיון: לכל התנועות אותה המטרה, הקמת מדינה עצמאית לאותו הלאום. המנהיגים ליברלים, צעירים, כריזמטיים
דילוג לתוכן