מאבק "רצוף" ו"מאבק צמוד" – הסבר

"מאבק צמוד" ו"מאבק רצוף"

 

מטרת שתי הדרכים הייתה להביא לסיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אך כדי להשיג את המטרה היו 2 דרכים שונות.

"מאבק צמוד" – דרך ללא אלימות

בדרך מאבק זו תמכו אנשי ההגנה והנהגת הסוכנות היהודית בכלל זה דוד בן גוריון.

תחום המאבק:  תחומי המאבק נקבעו בהתאם למדיניות עליה הוחלט במוסדות הנבחרים של התנועה הציונית. מאבק מדיני בזירה הבינלאומית, המשך ההתיישבות והעפלה.  הפסקת הפגיעה בישירה בבריטים ובמתקנים שצבאיים שלהם.

נימוקים של התומכים בגישת "המאבק הצמוד":

  1. הקמת מדינה יהודית תובטח רק על ידי פעולות מתואמות בארץ ישראל ובזירה המדינית, בהנחיית מוסדות התנועה הציונית.
  2. הקמת מדינה יהודית מותנית בהתקדמות בעלייה ובהתיישבות.
  3. מאבק רצוף יפגע באופי המוסרי של המאבק ויצמצם את התמיכה במפעל הציוני.
  4. מאבק רצוף יגרום להסלמה בתגובה הבריטים, ועלול להביא לעימות ישיר עם בריטניה שיסכן את המפעל הציוני.

"מאבק רצוף" – מאבק "אלים"

בדרך מאבק זו תמכו אנשי המחתרות הפורשות: האצ"ל והלח"י.

תחום המאבק: מאבק כולל בבריטים שלא הוגבל בזמן או בתחומי פעילות, פגיעה ישירה במתקנים, בחיילים ובאנשי מנהל בריטים. (האצ"ל עסק גם בהעפלה).

נימוקים של התומכים בגישת "המאבק הרצוף"

אין כל סיכוי להידברות עם בריטניה ורק מאבק בכל התחומים בלי הפקה יביא לסיום השלטון הבריטי. מאבק רציף יחייב את בריטניה לתגבר את הכוחות בארץ, וזה יכביד על התקציב של בריטניה, יגרור ביקורת של דעת הקהל הבריטית ויזרז את סיום המנדט.

 

 

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן