מפעל ההעפלה, העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל

 

הגדרה: עם תום העלייה השנייה החלה תקופה של עליית יהודים לארץ ישראל בצורה לא חוקית, כאשר קיבלה את הכינוי: "העפלה", אלפי יהודים שנותרו בחיים באירופה אחרי השואה לא יכלו לעלות לארץ ישראל בצורה מסודרת עקב המדיניות הבריטית, לכן ראשי הארגון היהודי בא"י החליטו לבצע מעשה אירואי ולהעביר יהודים לא"י.

מטרות:

  • מציאת מקלט לאלפי פליטי השואה בא"י והוכחה שאין פתרון אחר לבעיית העקורים, אלא רק במדינה יהודית עצמאית.
  • חיזוק האוכלוסייה היהודית בא"י לקראת המאבקים הצפויים והכרעה בשאלת א"י.
  • גיוס דעת הקהל העולמית והשפעה על מדיניות בריטניה וארה"ב לקראת ההכרעה באו"ם.

הקשיים בהעפלה:

  • רכישת הספינות: הייתה הבעיה המרכזית הראשונה, נציגי ההגנה עשו מאמצים רבים כדי לשכנע בעלי ספינות להעביר אליהם רכושם הפרטי, הבריטים הצרו על חופי הארץ והסיכון בהעפלה היה גדול ביותר, בעקבות זאת בעלי ספינות לא הסכימו לתרום רכושם, נציגי ההגנה שילמו כסף רב עבור ספינות שמתאימות למסע מסובך בלב ים.
  • מחסור בכלי שיט: לאחר מלחה"ע ה-2, היה מחסור בכלי שיט, היה קושי למצוא ספינות לכך ונאלצו לשלם מחיר כבד למען הספינות.
  • מדיניות בריטניה: שלטון המנדט הצרו על חופי הארץ באמצעות כוחות מהיבשה, בים ובאוויר, מהיבשה- משמר החופים, מהאוויר- מטוסים שסרקו הים, ובלב ים שטו ספינות בריטיות שחיפשו אוניות מעפילים וגם לאחר שהצליחה אוניית מעפילים להתקרב לחופי הארץ הם לא יכלו להיכנס לארץ והועברו למחנה פליטים בקפריסין.
  • לחץ מול מדינות אירופה: בריטניה חברה לממשלות אירופה כדי לשכנעם להקפיד על יציאת ספינות מעפילים בארצם.

פרשת לה ספציה:

באפריל 1946 ניסו למעלה מאלף יהודים להפליג לא"י בספינת המעפילים "פדה" מנמל לה-ספציה. בעקבות לחץ בריטי על הממשל האיטלקי נעצרה הספינה בנמל. בראש המעפילים התייצב יהודה ארזי, מפקד עלייה ב' באיטליה. הוא הודיע כי המעפילים ישבתו רעב עד שיורשו לעלות לארץ. השביתה נמשכה 84 שעות, ומשכה תשומת לב רבה באיטליה ובאמצעי התקשורת העולמיים.

לשביתת הרעב של המעפילים הצטרפו מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל. הבריטים היו במצוקה. המעפילים הורשו לעלות לארץ והשביתה הופסקה.

אקסודוס – יציאת אירופה תש"ז

בשנת 1947, נציגי המוסד לעליה ב' רכשו ספינה גדולה מיהודי אמריקאי במטרה להעלות מעפילים מצרפת לארץ ישראל. הבריטים ראו ההתארגנות והפעילו לחץ כבד על השלטונות המקומיים במטרה למנוע ההפלגה. אנשי ההעפלה התעקשו להפליג בכל מחיר למרות האיסור. מנהיג הספינה החליט לצאת בכל מחיר, כ-4500 יהודים שרובם מצפון אפריקה החלו המסע כאשר ספינות בריטיות מלוות האוניה.

כשהתקרבו למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל חסמו האוניות הבריטיות את האוניה והחל קרב קשה בין הצדדים, המעפילים השליכו בקבוקים, קופסאות שימורים, ברזלים ועוד.. לעומת הבריטים שהשיבו בנשק קל. בקרב נהרגו 3 יהודים ונפצעו עשרות.

האוניה נגררה לנמל חיפה והמעפילים הועברו לאוניות גירוש, כולם בטחו שהיעד הוא קפריסין אך הבריטים גירשו אותם בחזרה לצרפת.

עם ההגעה לצרפת, המעפילים סרבו לרדת והבריטים התעקשו להעבירם לגרמניה, לאחר כשלושה שבועות בהם המעפילים סרבו לרדת, הם נשברו והועברו למחנות מעצר בגרמניה.

העולם עקב בכל סיקור המאורעות, בריטניה הוצגה קשוחה וחסרת לב כלפי ניצולי השואה, סיפור זה תרם להחלטת כ"ט בנובמבר באותה שנה.

 

חשיבות מפעל ההעפלה:

  • ביטוי מאבק היהודים כנגד הספר הלבן: המטרה הייתה לשנות את המדיניות של בריטניה נגד היהודים עם הגבלת עליית יהודים ל-1500 בחודש ועקב חוק הקרקעות שלא אפשר ליהודים לרכוש קרקעות ולהתיישב באזורים רבים.
  • גיוס דעת הקהל העולמית לבעיית ארץ ישראל: כשיצאו למאבק מול הבריטים הם רצו לשכנע ממשלות העולם למצוא פתרון צודק לסבל ניצולי השואה והיהודים האחרים, אקסודוס קיבלה סיקור תקשורתי אדיר והוביל ממשלות רבות לדון על הערך המוסרי למצוא פתרון מדיני הולם.
  • גידול דמוגרפי יהודי לקראת המאבק של מלחמת העצמאות: היה צורך לחזק היישוב בכל כוח מגן אנושי.

 

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן