הקמת צה"ל ופירוק המחתרות, פרשת אלטלנה

הקמת צה"ל ופירוק המחתרות

אחד השיקולים שתמכו בהכרעה בעד הכרזת העצמאות היה הכוח בצבא סדיר מאורגן.
הפלישה של חמשת צבאות ערב לאחר הקמת המדינה חייבה להעמיד כנגדם צבא מאורגן במקום פעילות מחתרות.

בנוסף, מדינה ריבונית, חלק מזכויותיה- החזקת כוח צבאי סדיר כאשר הכוחות מחויבים לציית לשלטון.
לכן, דוד בן גוריון פרסם פקודה על הקמת צבא ההגנה לישראל ופירוק המחתרות מיד לאחר הכרזת המדינה.

פקודה זו משקפת את הצורך להקים צבא בעל מגוון חילות היכולים לעמוד בפני האויב, בפקודה מודגשת סמכות המדינה וריבונותה, כך כל החיילים נשבעים אמונים למדינה ומחויבים לציית לממשל.

פקודה זו מודיעה על פירוק המחתרות ואיחודם לכדי צבא ההגנה לישראל, האצ"ל והלח"י נדרשו להפסיק תפקודם בנפרד ולהצטרף לצה"ל, הם התחייבו לציית באופן מלא לממשל ולפעול בסמוך להגנה.

למרות פירוק האצ"ל, מספר גדודים שמרו על עצמאותם בהסכמת הממשלה ופעלו באזור ירושלים הואיל וירושלים עדין לא חלק מהמדינה היהודית.

למרות האיחוד, הייתה מתיחות בין חברי ההגנה לבין האצ"ל והלח"י כאשר נקודת המפנה הייתה בפרשת אלטלנה.

 

פרשת אלטלנה

כחודש לאחר הקמת המדינה, במהלך הפוגה בלחימה, יחידות עצמאיות של האצ"ל ארגנו משלוח נשק גדול לישראל.
נערך הסכם בין צבא ההגנה לישראל לבין האצ"ל שהנשקים יגיעו ישירות ליחידות של האצ"ל ואח"כ למחסני צה"ל.
מסתבר שהייתה אי-הבנה לגבי מסירת הנשקים, לפי ההבנות הנשק היה אמור להגיע למחסנים של צה"ל קודם.

הספינה עגנה בחופי ת"א, אנשי צה"ל לא אפשרו לאנשי האצ"ל לרדת מהספינה ולהעביר את הנשקים אליהם, מנחם בגין, מפקד האצ"ל, נכח בספינה.
חילוקי הדעות הובילו להסלמה ומתן אולטימטום על ידי הממשלה החדשה שתבעה מידית את מסירת הנשקים תוך 24 שעות לצה"ל.
האצ"ל סרב והחל קרב בירי בין צבא ההגנה לישראל (ההגנה) שעל החוף לבין האצ"ל שעל הספינה.

הספינה נפגעה והועלתה באש, חלק ניקר מהנשק הלך כליל.
נהרגו 16 אנשי אצ"ל וארבעה חיילי צה"ל, נעדרו רבים ממפקדי האצ"ל, הפרשה עוררה מתיחות רבה ביישוב.

אובדן הנשק והאספקה שהושמדה פגעה בכוחות הלוחמים במלחמה.
בגין טען שזו רדיפה פוליטית של הממשלה מול האצ"ל ואילו הממשלה טענה שהאצ"ל הפר הריבונות של המדינה וסמכות המדינה היא צה"ל ולכן הגיב כך, כולם מחויבים לשלטון החוק.

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן