שלטון הורדוס: מלך חסות

הרקע להשתלטות הרומאית על יהודה

הרומאים התחילו להגביר את השפעתם על יהודה באמצעות מינוי יהודים למשרות חשובות, המלך הרומי מינה יהודי בשם הורקנוס להיות כהן גדול וממנה אותו להיות שליט מדיני ביהודה.

הרומאים מגבירים את שליטתם ביהודה עם מינוי נציגים מטעמם לגבות מסים.
אחד מהם היה הורדוס שהיה מושל הגליל, תפקידו המרכזי היה לגבות מסים ולהעבירם לממלכה הרומאית.

הורדוס הוא דמות לא אהובה אצל יהודים, מוצאו היה אדומי והחשמונאים רוצים לחסל אותו, הורדוס פונה לרומאים בדרכי עורמה ומשכנע אותם לתת לו למלוך על יהודה. הסנאט הרומאי ממליך אותו למלך בשנת 37 לפנה"ס.

מעמדו היה מלך בעל ברית וידיד העם הרומאי, הורדוס בניגוד לחשמונאים מכהן כמלך ולא ככהן הגדול.

הורדוס הורשה להחזיק צבא משלו וניתנה לו עצמאות בנושא משפט וכלכלה, אסור לו לנהל מדיניות חוץ, הוא חייב להיות נאמן ללא תנאי לממלכה הרומאית. הם היו זקוקים לו הואיל ושירת את אינטרסיהם, אך הוא ידע שהוא חייב להיות נאמן להם ולתרבות ההלניסטית.

היהודים ראו בו זר, שאין לו זכות לשלוט עליהם, הם מאשימים אותו בכך שהפיל את שושלת בית חשמונאי ולכן הוא נוקט במדיניות אכזרית ביותר וכופה עליהם בכח את שלטונו על ידי הטלת פחד וטרור.

 

מדוע העדיפו הרומאים את יהודה כמדינת חסות (שלטון עקיף)?

  • שלטון עקיף נתפס בעיני העמים הכבושים כסוג של עצמאות חלקית, מה שגרם לאהדה של העמים כלפי השלטון הרומי וזה מנע מרידות ברומא.
  • הקמת צבא מקומי יתרום לרומא: בדרך כלל מלך החסות מקים צבא (קטן יחסית), אשר יסייע לצבא רומא במקרה הצורך, המלך המקומי גם יסייע בנטל הביטחון המקומי והאזורי.
  • מלך חסות פוטר את רומא מחיכוך ישיר ביניהם לבין העם: אין צורך להתחכך ישירות עם העמים המקומיים שבשטח האימפריה, אין צורך להתעסק עם ניהול מקומי למשל: בגביית מסים, שיפוט, פתרון מחלוקות וחיכוכים פנימיים, ביצוע עבודות או אפילו על רקע תרבותי וכו.
  • מלך החסות נאמן לאדוניו הרומאים שיכולים להחליף אותו כראות עיניהם.
  • המלך שנבחר ע”י הרומאים קשור אליהם ואל תרבותם: כך מתאפשר “פיתוח תרבותי” באמצעות הקמת מוסדות הלניסטים.
  • מלך החסות אינו רשאי לנהל מדיניות חוץ עצמאית ובעניינים מדיניים פועל רק ברשותה של רומא. לעומת זאת בענייני פנים קיבל המלך אוטונומיה וחופש פעולה נרחב.

 

אבל למה דווקא הורדוס?

הורדוס הוא בעל ברית של הרומאים, הוא יהיה שליט נאמן לרומאים, לא ימרוד בהם ויבטיח את האינטרס הרומאי, ידאג לשקט בארץ וימנע מרידות.הוא יגן בשעת הצורך על גבולות האימפריה וגם יחדיר את התרבות ההלניסטית בארץ.

הורדוס הוא מלך תקיף וחזק, הוא הוכיח את כישרונותיו ותקיפותו בהיותו מושל הגליל, הוא ודאי ינהל את הארץ לשביעות רצונם של הרומאים.

 

מדוע היהודים לא אהבו את הורדוס?

  • הורדוס היה מזוהה עם רומא, והעם שנא את הרומאים. העם לא יכול היה לסלוח על הטבח שערך הצבא הרומאי בירושלים כאשר עזרו להורדוס להדיח את אנטיגונוס (בנו של אריסטובולוס) ולהשתלט על העיר.
  • מוצאו של הורדוס היה נוכרי: אביו אנטיפטרוס היה בן אדומים שהתגיירו. לפיכך, לדעת העם אסור להורדוס למלוך על יהודים כי כתוב במפורש בתורה שמלך חייב להיות יהודי ואסור להמליך נוכרי.
  • הורדוס נהג באכזריות רבה ובעריצות: שלושים שנות שלטונו של הורדוס התאפיינו בדיכוי כל סימן של אופוזיציה (התנגדות) פוליטית. כל מי שהתנגד לשלטונו או היה עלול לסכן אותו , חוסל או נענש עונש אכזרי. האכזריות שלו כוונה במיוחד נגד צאצאי משפחת החשמונאים . למרות נישואיו למרים החשמונאית הוא לא הצליח להתקרב אליהם וקינא באהדה שהעם רחש להם . הוא הגיע למסקנה שכל בני החשמונאים , גברים , נשים ואפילו ילדים מהווים סכנה עבורו וציווה לחסל את כולם . כולל את אשתו מרים ושני בניו ממנה.
  • הורדוס פגע במעמד של הכהנים הגדולים: בתקופת ממלכת החשמונאים , הכהן הגדול הוא מקרב בני משפחת החשמונאים. הואיל והורדוס ראה בהם מתחרים הוא דאג למנות לתפקיד הכהן הגדול אנשים הנאמנים לו, בעיקר יהודים מהגולה ולא מבית חשמונאי.
  • הורדוס חיזק את היסודות ההלניסטיים בממלכתו: הנוכרים בתחום הממלכה קיבלו בדרך כלל באהדה את המלכתו של הורדוס, בעיקר עקב זכויות היתר שקיבלו ביחס ליהודים.

 

אך עם זאת:

  • הורדוס הקפיד שלא יוצבו בחוצות הערים היהודיות פסלים של אנשים או בעלי חיים.
  • נהג בממלכתו לפי לוח השנה היהודי, ולפיו חגגו את החגים.
  • הקפיד על ביצוע עבודת הקורבנות בבית המקדש.
  • נזהר לא לעבור על חוקי האבות בתחומה של ארץ ישראל.
  • הסכים שאחותו שלומית תינשא לאחד מנכבדי הנַבָּטים רק בתנאי שהחתן יתגייר.
  • שיפץ את בית המקדש והרחיב את הר הבית, עד שנהפך למתחם המקודש הגדול ביותר בעולם העתיק. על בית המקדש אמרו החכמים כי "מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין נאה מימיו"

 

 

מפעלי הבניה של הורדוס – "הורדוס הבנאי"

הורדוס ידוע במפעלי בנייתו, אחת ממטרותיו היא להשריש התרבות ההלניסטית בארץ ישראל, הוא בונה מקדשים, תאטראות, הוא גם מחזק את בית המקדש והופך אותו לבית מפואר (מאוד).

הוא גם בונה עיר שלמה ומקדיש אותה לקיסר של אותה תקופה וקורא לה: "קיסריה", הוא משקיע המון כסף במפעלי בנייתו ובונה את מצדה, ההירודיון וכו'. הוא גורם לרווחה כלכלית ביהודה ומספק עבודה לאלפי משפחות, אך הוא גם מפאר שמו.

 

תמיכה באוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל:

הורדוס תמך באוכלוסיה הנוכרית בארץ ישראל ופעל לקידומה ורווחתה. הוא הקים מספר ערים הלניסטיות שבהן התגוררו נכרים בלבד. לדרך פעולה זו היו מספר סיבות:

  • באורח חייו ובהשקפת עולמו היה הורדוס מלך הלניסטי יותר משהיה יהודי ולפיכך הזדהה באופן רגשי עם התושבים הנוכריים של הארץ.
  • הורדוס ידע כי השלטון הרומאי מעוניין לטפח את ההלניזם ואת התושבים הנוכריים של ארץ ישראל.
  • האוכלוסייה הנוכרית בא"י העריכה את מפעליו ומעשיו והייתה נאמנה לו. כיוון שכך, העדיף הורדוס לקדם אוכלוסייה זו
  • ולהחליש את האוכלוסייה היהודית שהתנגדה לשלטונו.

 

סוף תקופת שלטונו של הורדוס

בתקופת שלטונו האחרונה של הורדוס הוא מחליש את מוסדות ההנהגה המסורתיים של היהודים, את הסנהדרין ואת הכהונה הגדולה. הוא רוצח רבים משושלת חשמונאי ואת אשתו השייכת לממלכת חשמונאי (מרים).

בסוף תקופת כהונתו ממלכתו מחולקת בין בניו אך היא לא מחזיקה זמן רב ויהודה כבר לא מדינה עצמאית, היא הופכת למושבה רומית (פרובינקיה), לכן השולט כעת ביהודה הוא מושל רומאי שנקרא: "נציב".

סיכומים נוספים:

בעד: תוכנית ד' צלחה ונתנה תחושת כוח ליישוב היהודי, לכן הנהגת היישוב חשבה שזה הזמן
הגדרת האזור: המזרח התיכון וצפון אפריקה, בפרק זה נציג בעיקר את התופעה במרוקו, תוניסיה, לוב,
ממחצית המאה ה-19 הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה והודו. מיקומה האסטרטגי של מצרים
דילוג לתוכן